לא שם זין

לא שם זין הוא ספר מאת דן בן אמוץ על צעיר שנפצע בצבא. הספר יצא לאור ב־1973 ועובד לסרט קולנוע.

"אני לא חושב שהייתי מחזיק מעמד בטירונות בלעדיה, בלי הידיעה שהיא ישנה לי, שהיא קיימת לי, באיזשהו מקום, בלי הפנים שלה בשמיכה הצבאית, בלי ריח הגוף שלה בשק השינה (היא ישנה בו פעם אחת, בסך הכול), בלי הלחשים שלה באמצע הלילה, באוהל הסיירים בשדה. היא הייתה בעד הצבא, ואני הייתי בעד כל מה שהיא בעד. אם לא היה לי כל כך חשוב שהיא תתגאה בי, הייתי נשבר מזמן."
"הטירונות הייתה קריעה נוראית. התקופה הכי מבזה שעברתי בצבא. רוב הזמן הרגשתי כמו איזה כלב מושתן שלא נותנים לו להיכנס הביתה. כלב, שכל מי שעובר על ידו בועט בו, זורק עליו אבנים ושופך עליו מים, ובכל זאת מצפים ממנו שישמור על הבית ויפחיד את הגנבים."
"ניסיתי להיתפס בציפורניים בעולם האחר שקיים מחוץ לבסיס. ולכולם כתבתי שהכול בסדר, שיופי לי בצבא, שמחזיקים מעמד וכך הלאה. רק לנירה כתבתי על איזה שמיים מעוננים, על איזה מועקה לפנות ערב, על בדידות נוראה בפלוגה של מיליון בודדים ועל געגועים מטורפים אליה באוהל ציידים על הגג."
"וכולם אותו דבר, כל זב ופישר בעל דרגה, מהמ"כ עד הרס"ר מחפשים הזדמנויות להתעלל, להשפיל, לבזות ולדכא את המסכנים האלה עד שהם ילמדו מה זה משמעת ויהפכו לגוף שעושה יחד 'אחורה פנה' ו'קדימה צעד' כמו מכונה משומנת. בטח שלא יכולתי לכתוב להם את הדברים האלה. בשיניים חורקות ובאגרופים קמוצים החלטתי להחזיק מעמד ולעבור את הגיהנום, פשוט כדי שלא אחטוף ריתוק מחנה ביום שבו כולם ייסעו הביתה."