להישאר בחיים

להישאר בחיים (בצרפתית: Rester vivant) הוא ספר של מסות, סיפורים קצרים ושירה מאת מישל וולבק. הספר יצא לאור לראשונה ב־1991 ובמהדורה מורחבת ב־1997 ותורגם לעברית על ידי רמה איילון.

כללי

"אל נא תירא מן האושר; הוא איננו קיים."
"הילדות שלו, עד עכשיו, הייתה מאושרת. מישל לא ישכח לעולם את הניגוד שבין לבו המשותק מהסבל לבין יופייה המטלטל של המוזיקה. הרגישות שלו הולכת ומתעצבת."
"העולם הוא סבל מתפרש. במקור שלו יש פקעת של סבל. כל קיום הוא הרחבה, וריסוק. כל הדברים סובלים, עד שהם מתהווים. האין רוטט מכאב, עד הגיעו לקיום."
"עדים ישירים ל'אירועי 68' סיפרו לי לימים שזאת הייתה תקופה נפלאה, שבה אנשים פנו זה אל זה ברחוב, שבה הכול נראה אפשרי; אני יכול לדמיין זאת."
"באורח פלא, מכונה אדירת ממדים ומעיקה חדלה לפעול במשך ימים אחדים. הייתה ספקנות, הייתה אי־ודאות; נוצרה השהייה, ושלווה כלשהי פשתה במדינה."
"לציין זמן של הפוגה; לכבות את הרדיו, לנתק את הטלוויזיה; ולא לרכוש יותר כלום, לא לרצות לרכוש יותר כלום."

על ספרות

"קריאה ללא הפסקה וללא חזרה איננה קריאה."
"סופר מת אינו כותב עוד, לכן חשוב לשרוד."
"לא ניתן להעריך ספר נכונה אלא קמעה, קמעה, כי מדובר בחשיבה."
"הקורא חייב להיות במידה מסוימת הנושא של הספר."
"הספרות עומדת בכול, מסתגלת לכול, היא מפשפשת באשפה, מלקקת את פצעי הצער."
"בספרים קוראים לקוראים; אלא שהקוראים האלה זקוקים לקיום פרטי ויציב: אין הם יכולים להיות צרכנים גרידא, רוחות רפאים גרידא; עליהם להיות גם, במובן מסוים, סובייקטים."

על שירה

"לכתוב שירה אין זו עבודה אלא תפקיד."
"ללמוד להיות משורר משמעו לשכוח לחיות."
"התבונה איננה מסייעת לכתוב שירה טובה, אך יש בכוחה למנוע את כתיבתה של שירה רעה."
"שירה פרדוקסלית, שירת החרדה והמועקה, יכלה אפוא להיוולד בבטן ענקי הסופרמרקט ובנייני המשרדים."

נאמר עליו

"חיבור על הקושי לחיות. אבל הוא כתוב בתוך צורה ספרותית כמעט־קלאסית: במתכונת של 'מכתבים למשורר צעיר' עם עצות כיצד לכתוב ואיך להתמודד עם קשיי הכתיבה." ~ דרור משעני