לימונוב

לימונוב (בצרפתית: Limonov) הוא ספר ביוגרפי מאת עמנואל קארר על חייו של אדוארד לימונוב. הספר יצא לאור ב־2011 ותורגם לעברית.

עטיפת הספר

---

• "לימונוב אינו דמות בדיונית. אני מכיר אותו. הוא היה פרחח באוקראינה; אליל של האנדרגראונד הסובייטי; הומלס, אחר כך משרת בביתו של מיליארדר במנהטן; סופר אופנתי בפריז; חייל אובד בבלקנים; ועכשיו, בבלגן העצום של אחרי הקומוניזם, מנהיג כריזמטי זקן של מפלגת צעירים נואשים. הוא רואה בעצמו גיבור, ואפשר לראות בו מנוול: בנקודה הזאת אני משהה את השיפוט שלי. אלו חיים מסוכנים: חיים רבי תהפוכות שאומרים משהו. לא רק עליו, על לימונוב, לא רק על רוסיה, אלא גם על הסיפור של כולנו מאז תום מלחמת העולם השנייה."
• "האופן שבו כל אחד מאיתנו מסתגל לעובדה הנחרצת שהחיים אינם צודקים ושבני האדם אינם שווים."
• "הדמוקרטים הערכיים הללו שעליהם דיברתי, פעילי זכויות האדם האלה, היו אכן אנשים מכובדים, אך לאמיתו של דבר, לאף אחד לא היה אכפת מהם. הם ניהלו מאבק שכישלונו ידוע מראש – בארץ שבה לא הוטרד איש בשל חירויות בסיסיות, ובלבד שלכל אחד תהיה הזכות להתעשר."
• "אם המשטרה או הצבא מושחתים, זו דרכו של עולם. אם חיי האדם זולים, הרי זה חלק מהמסורת הרוסית. אבל את היהירות והכוחנות שהפעילו נציגי השלטון על אזרחים פשוטים שחירפו את נפשם בבקשם מהם דין וחשבון, את הוודאות שייענשו על כך – את זה לא היו מוכנים לסבול."
• "הוא יורד למעברים התת־קרקעיים המוצפים במים מלוכלכים, העמוסים באנשים זועפים שעומדים בתור לפני דוכנים שבהם מוכרים דברים עלובים כמו צנצנות חזרת, גרביים, חצאי כרוב, ושאף פעם לא יתנצלו כשיחבטו את כנפי הדלת בפרצופך. הוא לא זוכר את העיר הזאת, שבה חי שבע שנים, כה אפרורית, כה עגומה, כה מקדירת פנים. מחוץ לתחנות הרכבת שהן ארמונות אמיתיים, שאין דבר שישתווה להן ביופיו במוסקבה, אין איפה להשתהות, לנוח, לקחת אוויר. אין בתי קפה, והוא נמלט לקומות מרתף, לירכתי חצרות אחוריות שצריך להכיר כי אין שום שלטי ציון, ואם אתה שואל משהו איזה עובר אורח הוא מסתכל עליך כאילו העלבת אותו. הרוסים, חושב אדוארד, יודעים למות, אבל בכל מה שנוגע לאמנות החיים הם תמיד אפסים."

נאמר עליו

• "הספר הזה מרתק לא רק מכיוון שגיבורו מרתק. יש בספר דמות משנה מעניינת נוספת וזוהי דמותו של כותב הביוגרפיה עצמו עמנואל קארר." ~ אריק גלסנר