פתיחת התפריט הראשי
עטיפת הספר

ללכת בעקבות הלב, רב־מכר עולמי שכתבה הסופרת האיטלקית סוזאנה תמרו בשנת 1994 ותורגם ל־35 שפות. הספר כתוב כיומן זכרונות שנכתב בידי אישה קשישה אל נכדתה שהיגרה מאיטליה לארצות הברית.

הציטוטים בדף זה מובאים מתוך התרגום לעברית של ענת שפיצן, הוצאת "מודן", 1996.


  • "אני מעדיפה ליפול על פני בין הקישואים בגן הירק שלי, ולא לחיות שנה נוספת בעודי רתוקה למיטה, בחדר שקירותיו לבנים." ~ עמוד 11
  • "אם רצונך ליצור קשר עם אדם מרוחק, עלייך להדק בידייך תצלום שלו, ליצור צלב משלושה צעדים, ואחר־כך לומר: הנני כאן." ~ עמוד 19
  • "בגילך את עדיין מופתעת? עוד אינך יודעת כי חוק הברירה הטבעית שולט בעולם?" ~ עמוד 20
  • "לרוב, האומללות עוברת מדור לדור אצל נשות המשפחה. כמו חריגות תורשתיות העוברות מאם לבת. ואין היא נחלשת עם הדורות, אלא, אדרבה, מתעצמת, מכה שורש, מעמיקה." ~ עמוד 36
  • "על פרשות הדרכים בנתיבנו אנו פוגשים חיים אחרים. להכירם או לא להכירם, לחיותם עד תומם או להניח להם לחלוף, כל זה תלוי רק בבחירה שבוחרים בן־רגע; גם אם אין יודעים זאת, קיומנו וקיומם של הקרובים לנו נתונים לעתים קרובות על כף המאזניים אם נבחר להמשיך ישר בנתיב או שנפנה הצידה." ~ עמוד 48
  • "למרבה הצער, אנו רגילים לראות בילדוּת תקופת עיוורון וחסך, ולא משהו שיש בו עושר רב יותר."
  • "לוּ הבנתי אז שסגולתה העיקרית של האהבה היא הכוח, העניינים היו ודאי משתלשלים אחרת." ~ עמודים 56 - 57
  • "האמנתי כי יום אחד אפגוש בחור צעיר, שאוכל לשוחח עמו עד השעות הקטנות של הלילה בלי להתעייף כלל; ולאחר שיחות ארוכות נבחין כי שנינו רואים את הדברים באותו אופן, כי שנינו חשים אותו הדבר. או אז תיוולד האהבה, האהבה תתבסס על חברוּת, על הערכה, ולא על אחיזת עיניים." ~ עמוד 87
  • "המורה היחידי והאמיתי שאפשר לתת בו אמון הוא מוּדעוּתנו שלנו." ~ עמוד 128
  • "וכאשר ישתרעו לפנייך דרכים רבות ולא תדעי באיזו מהן ללכת, אל תבחרי באחת באקראי, אלא התיישבי על מקומך והמתיני. נשמי נשימה עמוקה שופעת אמונה, כפי שנשמת ביום צאתך לאוויר העולם, אל תניחי לדבר להסיח את דעתך, המתיני עוד ועוד. שבי במקומך, בדממה, והקשיבי לקול לבך. וכאשר ידבר איתך, קומי ולכי לאשר יישאך." ~ עמוד 144
  • "כאשר אין אנו רוצים להתבונן לתוך עצמנו, הדבר הקל ביותר הוא לברוח. תמיד אפשר לתלות את האשמה במשהו מחוץ לנו. דרוש אומץ רב כדי לשאת באשמה- נכון יותר- כשי לשאת באחריות: להודות כי אנחנו האשמים. זו הדרך היחידה להמשיך קדימה" - עמוד 127
  • "טבעי לשגות. אך אם אנחנו מסתלקים מהעולם מבלי להבין את הטעויות שלנו- חולפים חיינו לשוא." - עמוד 126.
  • "אל תדון את חברך עד שתצעד שלושה ירחים במוקסינים שלו." - עמוד 125.