מוות מאושר

ספר מאת אלבר קאמי

מוות מאושר (בצרפתית: La mort heureuse) הוא רומן מאת אלבר קאמי על מרסו המחפש אחר האושר. הספר נכתב בשנים 1936–1938 אך יצא לאור ב־1971.


  • "בלבלוב הזה של האוויר, בפּוֹריוּת הזאת של השמיים, נדמָה כי כל המוטל על בני־האדם הוא לחיות ולהיות מאושרים."
  • "מבעד לשמשה צחק אור הבוקר על פני האדמה הזְהוּבּה והקרה. שמחה גדולה וקפואה, צווחות ציפורים מהוססות ואור מציף וחסר־רחמים שיוו לבוקר הזה חזות של תום ואמת."
  • "היה זה חודש אפריל ובוקר האביב הנאה, הבוהק והקר האיר באור כחול, צלול וקפוא. השמש הייתה גדולה ומסנוורת, אך לא הפיצה חום. אורנים עיטרו את המדרונות שליד הווילה, ואור צלול ניגר לאורך הגזעים. הדרך העולה הייתה שוממה. מֶרסוֹ אחז בידו מזוודה, וביפעת הבוקר הזה של העולם המשיך ועלה, לקול הלמות צעדיו על הדרך הקרה. ידית המזוודה חרקה קצובות בידו."
  • "הוא פתח את דלת הכניסה ויצא בצעד מהיר. בחוץ לא היה איש, מלבד חבורת ילדים בקצה הכיכר הקטנה. הוא התרחק. כשהגיע לכיכר חש פתאום בקור, ונרעד תחת הז'קט הקל שלבש. הוא התעטש פעמיים, והעמק הקטן התמלא בהדים צלולים ולעגניים, שנישאו מעלה־מעלה בזוֹך השמיים. הוא התנודד קלות, נעצר והתנשם בכבדות. מיליוני חיוכים קטנים ולבנים ירדו מן השמיים הכחולים."
  • עבודה שלי, שמונה השעות האלה שאחרים מסוגלים לסבול, זה מה שמפריע לי."
  • "מי שיש לו כסף, יש לו זמן. על זה אני מתעקש. הזמן נקנה בכסף. הכול נקנה בכסף. להיות או להיעשות עשיר, פירושו שיש לך את הזמן הנדרש כדי להיות מאושר, אם אתה ראוי להיות מאושר."

נאמר עליועריכה

  • "תבנית אופיו של מרסו נעה כמטוטלת: בין ייאוש תהומי, מתוך חסר שאין לו תקנה, לבין תאוות חיים דקדנטית – לחוות ולהרגיש את הקיום במלוא עוצמת היופי של הטבע, האור והצל, השמש, הים, הגוף, האוכל, שירת חילופי העונות וחילופי האדם בחייו." ~ איתן גלס