מושב לצים

מושב לצים הוא ספר מאת גידי נבו, הבוחן את הרטוריקה של הסאטירה העברית באמצעות בחינת יצירות מתקופות שונות. הספר יצא לאור ב־2010.

"רעמי הצחוק יכולים לערער מצודות רוחניות, אידאולוגיות וחברתיות."

מתוך הספר

• "הסאטירה היא בשר מבשרו ועצם מעצמותיו של פרויקט הנאורות."
• "רעמי הצחוק יכולים לערער מצודות רוחניות, אידאולוגיות וחברתיות."
• "הטקסט הקומי כפיחות של הסובייקט האנושי... על ידי יצירת פער בין מידת האנרגיה המושקעת בתנועה ובין מידת היעילות או האפקטיביות שלה."

ציטוטי יוצרים מתוך הספר

• "סעיף 597 בחוזה שלנו אומר בצורה שאינה ניתנת לביטול: הצד 'הפולש' מתחייב בזה לא לעבור ולא להיכנס לדירה הנ"ל בתקופת השכירה." ~ אפרים קישון
• "המושכל הראשון של תקופתנו בכל הנוגע לעתיד האומה: שיהיה לילד משלח יד אשר אינו מחייב מתן קבלות כלשהן." ~ אפרים קישון
• "אני מתכוון לחום שהציף אותי לאחר הכפור שדקר אותי לאחר האכזבה שלאחר התפרצות התקווה." ~ חנוך לוין
• "הזמן האנכרוניסטי של 'ארצישראל' הארכאית שביודעין ובכוונה אינו מתואם עם שעון מודרני כלשהו." ~ דורון רוזנבלום
• "שעונם של המתנחלים... מצלצל תמיד תרפ"ט ותרפ"פו. שעון זה מצלצל גם ת"ח ות"ט, קיישנייב וחמלניצקי וספר יהושע, ותקופת בית שני והשואה והסכם מינכן." ~ דורון רוזנבלום

נאמר עליו

• "סיקרן אותי לבדוק אם יוצרים סאטיריים שאהבתי בילדותי יעניינו אותי גם היום. הייתי די משוכנע שאמצא עניין מחודש בשלום עליכם, אבל לאפרים קישון באתי בחשש מסוים. התברר לי שזה עדיין עובד. הלקח שלמדתי הוא שאם יצירה מסוימת משפיעה עליך בתקופה כלשהי בחייך, אז יש בזה משהו שאפשר לחקור ואפשר לתת עליו דין וחשבון." ~ גידי נבו