ארנסט המינגווי: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
* "אנו נולדים עם כל מה שיש לנו ואין אנו משתנים לעולם. לעולם אין אנו רוכשים דבר חדש. אנו שלמים מלכתחילה."
* "כשאנשים מביאים אומץ רב כל- כך לעולם, הוא חייב להרוג אותם כדי לשבור אותם, אז כמובן שהוא הורג אותם. העולם שובר את כולם, ולאחר מכן הם מתחזקים במקומות השבורים. אבל העולם הורג את אלה שלא מוכנים להישבר. הוא הורג את הטובים ואת אצילי הנפש ואת האמיצים ביותר ללא הפליה. אם אתה לא אף אחד מאלה, מובטח לך שהעולם יהרוג גם אותך, רק שלא יהיה לו דחוף במיוחד." ~ עמוד 281.
* ""תותחים ירו מהשדה שמאחורי הכפר, ולפגזים המתרחקים שלהם היה צליל מרגיע." ~ עמוד 212.
* "כל אותו יום נשבה סערה. הרוח הטיחה מטה את הגשם, ובכל מקום היו שלוליות ובוץ. הטיח של הבתים ההרוסים היה אפור ורטוב. מאוחר אחר- הצהריים פסק הגשם, ומתוך עמדה מספר שתיים ראיתי את מרחבי הסתיו הריקים והרטובים, את העננים מעל ראשי הגבעות, ואת ההסוואות הקש נוטפות- המים שמעל הכביש. השמש יצאה פעם אחת לפני ששקעה והאירה את היערות החשופים שמעבר לרכס. ביערות שעל אותו רכס היו תותחים אוסטריים רבים, אבל רק כמה מהם ירו. הבטתי בפטריות הפתאומיות של עשן ורסיסים שפרחו בשמים מעל לבית- חווה הרוס סמוך לקו החזית; עשן רך שבמרכזו הבזק צהוב. ראיתי את ההבזק, לאחר מכן שמעתי את הנפץ, ואז ראיתי את כדור העשן מתעוות ומתפזר ברוח. היו המון כדוריות ברזל של פגזים בעיי החורבות של הבתים ועל הכביש לצד הבתים ההרוסים בסמוך לעמדה, אבל הם לא הפגיזו סמוך לעמדה באותו אחר- צהריים. העמסנו שני רכבים וירדנו בכביש המוסווה במשטחים הרטובים, וקרני השמש האחרונות חדרו מבעד למרווחים שבין רצועות המשטחים. השמש שקעה לפני שהגענו אל הכביש המוגן שמאחורי הגבעה. המשכנו לרדת בכביש המוגן, וכשהגענו לעיקול שמאחוריו שטח פתוח ונכנסנו אל המנהרה המרובעת של משטחי הקש, התחיל הגשם לרדת שוב. בלילה גברה הרוח ובשלוש בבוקר, כשהגשם ירד במטחים, היתה הפגזה והקרואטים חצו את האפרים שבין ההרים, עברו דרך חלקות ויערות והגיעו לקו החזית. הם לחמו בחושך ובגשם ונהדפו בהתקפת- נגד של חיילים מפוחדים מהקו השני. היתה הפגזה כבדה, רקטות רבות בגשם, ואש מקלעים ורובים לאורך כל הקו. הם לא התקיפו שוב והיה שקט יותר, ובין פרצי הרוח והגשם שמענו צלילי הפגזה אדירה הרחק בצפון." ~ עמוד 211.
=== [[w:הזקן והים|הזקן והים]] ===
1,689

עריכות