פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
* "במסגרת הנדודים נדדנו שוב, כרגע נמצאים אי שם בסיני. כוננויות חדשות, אני כבר לא יודע איפה היה טוב יותר, על כל פנים יש לנו תפקיד נכבד שתקוותי היחידה שנצא ממנו בשלום. המתח כאן עצום למרות שעל פני השטח ישנה שגרה. מה נשמע בקרייתנו ואצל ידידנו? הגיעה שמועה על תחילת לימודים. מה שמעניין מי בכלל ילמד?" ~ מכתב שכתב [[יצחק איתן]] בנובמבר 1973 לחבר מקרית ביאליק, בעת שהיה מ"פ ב[[W:גדוד 101|גדוד 50 של הצנחנים]] לאחר מלחמת יום הכיפורים. מתוך הכתבה "מי זה בכלל יצחק איתן?", מאת אביחי בקר, "הארץ", 17 בנובמבר 2000.
* "'כ[[W:זאב|זאב]] על העדר'. בבואם לתאר [[W:מלחמת יום הכיפורים|ההתקפה הסורית]] על [[W:רמת הגולן|רמת-הגולן]] בעשראלית בשעה 14:00 בשת, ה-6 באוקטובר 1973, נזכרו רוב הפרשנים, אוטומטית, בשורה מפורסמת זו משירו של הלורד ביירון. אפשר גם להניח כי שורה זו בדיוק עלתה במחשבתם של אלה מהפקדים הסוריים שהיו בעלי נטייה ספרותית, כאשר ליטשו את הפרטים האחרונים בתוכניות המבצעיות העתידות להעמיד מול הישראלים טנקים ותותחים במספר רב יותר מזה שמפקדי השריון המהוללים של [[W:היטלר|היטלר]] היו מסוגלים לחלום עליו. אבל הכבשים שאותן מצא הצבא הסורי באותו יום באוקטובר היו דומות יותר לאיילים גדולי-קרניים בייחום הסתיו מאשר לכבשים המבויתות אותן ניתן למצוא בשירה הפסטורלית. שתי החטיבות הישראליות שנמצאו בגולן, נחותות מהסורים מבחינה מספרית בשיעור של אחת מול תשע, היו עוצבות עילית. [[W:חטיבה 7|חטיבה שבע]] החזיקה בצפון-הגולן וכמעט לא נהדפה לאחור, בהקימה [[W:קרב עמק הבכא|מערכת-הגנה]] שהיוותה איזון עדין בין נוקשות וגמישות. מוצבים בודדים נאחזו בקרקע בעיקשות, כשהם מתעלים את החדירות הסוריות לתוך מעברי-הרים סלעיים, שבהם יכלו לפגוע בהן קבוצות ניידות של טנקים ישראלים שהמתינו מאחורי הקו הסגול. כאשר החלו התגבורות להגיע ביום השני, עדיין שלטו הישראלים במצב - בקושי. בסוף היום הרביעי, היה צבא הטנקים הסורי שהסתער על חטיבה שבע מוטל לפניה כחורבה מעלה-עשן." ~ [[טום קלנסי]] כותב על [[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]], מתוך ספרו "כל הפחדים כולם", 1992, עמוד 11.
* "[[W:חטיבה 188|חטיבת 'ברק']] החזיקה בדרום-הרמה והיתה בת-מזל פחות. כאן היו פני הקרקע מתאימים פחות פחות להגנה, ונראה שכאן גם היתה המנהיגות הקרבית הסורית טובה יותר. בתוך שעות נשברה חטיבת 'ברק' לכמה חלקים. אף-על-פי שבהמשך הלחימה התברר שכל אחד מהחלקים הללו היה מסוכן לסורים כקן של צפעונים, מיהרו ראשי-החץ הסוריים לנצל את הפערים ולדהור לעבר יעדם האסטרטגי, הכנרת. המצב שהתפתח בשלושים ושש שעות היה , כפי שהתברר, המבחן החמור ביותר לכוחה הצבאי של ישראל מאז [[W:מלחמת השחרור|1948]]. כוחות תגבורת החלו להגיע ביום השני. את אלה היה צריך לזרוק לאזור הלחימה טיפין-טיפין - לסתום חורים, לחסום כבישים, אפילו לצרף זו לזו יחידות שנשברו בלחץ הקרב הנואש ואשר, לראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל, נטשו את שדה-הקרב לפני הערבים המתקדמים. רק ביום השלישי היו הישראלים מסוגלים לרכז את אגרוף השריון שלהם, לאגוף, ואחר-כך למחוץ, את החדירות הסוריות העמוקות. ה[[W:קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן|מעבר לפעולות התקפיות]] בא ללא פסק-זמן. הסורים נזרקו לאחור לעבר בירתם בהתקפת-נגד נזעמת, ונטשו שדה-קרב זרוע טנקים שרופים ובני-אדם מרוסקים. בסוף אותו יום שמעו חיילי חטיבות 'ברק' ושבע במכשירי הרדיו שלהם שדר שהועבר מ[[W:רפאל איתן|הפיקוד העליון]] של צבא ההגנה לישראל: ''אתם הצלתם את עם ישראל''. ואכן, את זאת עשו. אבל מחוץ לישראל, פרט לאותם בתי-ספר שבהם לומדים את אומנות המלחמה, קרה דבר מוזר: קרב הגבורה הזה נשכח. כמו במלחמת ששת הימים שלשנת 1967, המבצעים המהירים יותר שנערכו בסיניב[[W:חצי האי סיני|סיני]] היו אלה שעוררו את התרגשותו והערצתו של העולם: [[W:מבצע אבירי לב|צליחת תעלת סואץ]], הקרבה[[W:קרב החווה הסינית|קרב בחווה 'הסינית']], [[W:כיתור הארמייה השלישית של מצרים|כיתור הארמייה השלישית המצרית]] - זאת למרות ההשלכות המפחידות של הלחימה ברמת-הגולן, שהיתה קרובה הרבה יותר לבית. עם זאת, חיילי שתי החטיבות הללו שנותרו בחיים ידעו מה היה טיבו של המעשה שעשו, וקציניהן יכלו ליהנות מהידיעה כי בין חיילים מקצועיים, המכירים את מידת המיומנות ואומץ-הלב הכרוכה בעמידה כזאת, ייזכר קרב הגולן שלהם בשורה אחת עם קרבות התרמופיליםה[[W:קרב תרמופילאי|תרמופילים]], [[W:הקרב על הבליטה|בסטון]] וגלוסטר היל." ~ [[טום קלנסי]] כותב על [[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]], מתוך ספרו "כל הפחדים כולם", 1992, עמוד 12.
== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Yom Kippur War|ויקיפדיה=מלחמת יום הכיפורים|ויקיטקסט=סיכום מסמך ההערכה שהוציאה אמ"ן/מחקר ב-5 באוקטובר 1973|שם ויקיטקסט=סיכום מסמך ההערכה שהוציאה אמ"ן/מחקר ב-5 באוקטובר 1973}}
1,678

עריכות