חיים לסקוב: הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:Haim Laskov 1958.gif|ממוזער|200px|חיים לסקוב]]

'''[[w:חיים לסקוב|חיים לסקוב]]''' (1919 - 8 בדצמבר 1982), איש צבא וציבור ישראלי, בשירותו הצבאי היה לוחם ומפקד ב[[W:ההגנה|הגנה]], ב[[W:הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] וב[[W:צה"ל|צה"ל]]. ה[[W:רמטכ"ל|רמטכ"ל]] החמישי של [[צבא הגנה לישראל]] ו[[W:נציב קבילות החיילים|נציב קבילות החיילים]] הראשון.

* "אחרת, האם יש איזו הנאה מיוחדת להתכתש על כל מיני דברים כאלה? ללכת ל[[W:לטרון|לטרון]], לתקוף [[W:מבצע בן נון ב'|פעמיים]], שתי נסיגות - זה תענוג מפוקפק. אני מבין שיש כמה עסקנים שלא יודעים מזה, אבל זה לא סתם. אתה לא הולך להילחם ב[[W:מלחמת העולם השנייה|איטליה]] בשם מדינה שאינה קיימת, בה היו חצי מיליון יהודים בלבד. אתה יוצא להילחם שם, כאילו שבאמת יש לך עם וממשלה." ~ מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 190.

* "טוב, אז אני יצאתי, חזרתי בשלום. אבל 42 מה[[W:הבריגדה היהודית|חבר'ה]] שלנו לא חזרו. והם הסתערו על שדה מוקשים - עוד לא ראית דבר כזה: בלי ארטילריה. היה שדה מוקשים, והם הלכו עליו, מפני שלא היה זמן לפנות אותו. עוד לא ראית התקפה כזאת. אנחנו היינו צריכים לקבל סיוע מה- [[W:Honourable Artillery Company|H.A.C]] בחירי התותחנים האנגלים. הם לא אהבו אותנו. אמרנו: בלעדיכם. הסתדרנו עם מרגמות, עם מכונות ירייה שלנו. והנה, אחד מהתותחנים האלה רץ לפנים ואומר: 'מ[[W:קרב אל-עלמיין השלישי|אל עלמין]] אני לא ראיתי אנשים מסתערים כך, מעל ומעבר לשדה מוקשים. תגידו לי מה לעשות'. אמרנו לו: 'לך לכל הרוחות'! וזאת מפני שנדמה לנו שמישהו מביניהם אמר למישהו: 'יהודים ארורים אלה'. איפה ראית דבר כזה? אין מדינה, אין ממשלה, נלחמים בנאצים, מסתערים על שדה מוקשים! זה בשביל המשכורת שקיבלנו? או בשביל היחס הטוב שקיבלנו מחברינו ב[[W:פלמ"ח|פלמ"ח]] ובהגנה? זה היה התשלום? זו היתה ההערכה? - לא. באמונה." ~ מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמודים 190-191.

* "ולנסות להבריח עולים, זה פשוט? אנחנו עשינו את זה מרצוננו. אנחנו התחלנו להקים בתי-ספר ללימוד עברית עוד לפני שפה חשבו על זה. כל הבריחה. מה זאת היתה הבריחה? - כל העסק שבונים כאן, שמדברים על אוניות המעפילים, כאילו שזה היה הדבר העיקרי, אותנו, שעסקנו בבריחה מפולין, בשביל להביא אותם משם - אותנו שכחו בינתיים, מפני שאנחנו לא היינו מסוגים למפלגות. אנחנו הלכנו לקחת יהודים מפני שאנחנו יהודים, וזו היתה אחת ממטרות המלחמה שלנו. זו היתה האמונה. הביצוע מורכב מהרבה מאוד דברים קטנים, צדדיים כאילו, אבל גם ניקיון-כפיים זה דבר ששייך לזה. זה כוח מניע, והוא מסוגל להניע הרבה אנשים, גם כאלה שאינם יכולים בדיוק להגדיר למה, אבל הם שהסתערו על שדה מוקשים. הם לא הסתערו רק מפני שאמרו להם להסתער, היה עוד משהו." ~ מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 191.

* "כן אנחנו מפתחים את רוח התחרות על ידי ציון פעולות וחיילים בפקודות יום. זה מדרבן. אתה לא יכול לתאר לעצמך מה שחוללה בצבא העובדה ש[[W:חטיבת גולני|גולני]] הצטיין ב[[W:תאופיק|תאופיק]]. מה שזה עשה אצל ה[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]]. הם אמרו 'בסדר, זה מגיע להם, אבל בפעם הבאה נראה להם, נדפוק אותם!' זו תוצאה של תחרות בריאה!" ~ בתשובה לשאלה האם הוא בעד טיפוח רוח התחרות בקרב הצבא. מתוך ראיון שהתפרסם עימו בעיתון "ידיעות אחרונות" ב-20 במאי 1960 ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3330073,00.html מקור]).

* "זה היה ב-1937 כמדומני, בפעולת תגמול עם מוניה מרדור. אני הייתי באותה תקופה בטיפול בשביל העיניים שלי והבאתי עימי לפעולה בקבוק טיפות לעיניים. נסענו למפגש ושהגענו לשם הרגשתי שהטיפות נפלו לי מהכיס ואז נודע לנו על חיפוש בתל עטל ובסביבה ואנחנו היינו בסביבה ההיא. ואני הייתי בטוח שהאנגלים ישימו את ידם על הטיפות שלי ויגלו הכל והפעולה שלנו תיכשל. וההתרגשות הזו, החרדה הזו - זו חוויה שלא שוכחים." ~ בתשובה לשאלה איזו היא החוויה שנחרתה בלבו מכל תקופות שרותו. מתוך ראיון שהתפרסם עימו בעיתון "ידיעות אחרונות" ב-20 במאי 1960 ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3330073,00.html מקור]).