חיים לסקוב: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
ויקיזציה
שורה 1:
[[קובץ:Haim Laskov 1958.gif|ממוזער|200px|חיים לסקוב]]
'''[[w:חיים לסקוב|חיים לסקוב]]''' (1919 - 8 בדצמבר 1982), איש צבא וציבור ישראלי, בשירותו הצבאי היה לוחם ומפקד ב[[W:ההגנהישראל|הגנהישראלי]], ב[[W:הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] וב[[W:צה"ל|צה"ל]]. ה[[W:רמטכהרמטכ"ל|רמטכהרמטכ"ל]] החמישי של [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] ו[[W:נציב קבילות החיילים|נציב קבילות החיילים]] הראשון. כמו כן, שירת כלוחם ומפקד גם ב[[W:ההגנה|הגנה]] וב[[W:הצבא הבריטי|צבא הבריטי]].
 
* "אני מאמין בעם ישראל. אני מאמין שניתנה לנו הזדמנות להקים את הבית השלישי. אם אנחנו לא נקים אותו - אף אחד לא יקים אותו. אם לא ננצל כל רגע בשביל להקימו- הוא לא יקום." ~ מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", [[W:הוצאת משרד הביטחון|הוצאת משרד הביטחון]], 1985, עמוד 190.
* "אני מאמין בעם ישראל. אני מאמין שניתנה לנו הזדמנות להקים את הבית השלישי. אם אנחנו לא נקים אותו – אף אחד לא יקים אותו. אם לא ננצל כל רגע בשביל להקימו – הוא לא יקום." ~ מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", [[W:הוצאת משרד הביטחון|הוצאת משרד הביטחון]], 1985, עמוד 190
* "אחרת, האם יש איזו הנאה מיוחדת להתכתש על כל מיני דברים כאלה? ללכת ל[[W:לטרון|לטרון]], לתקוף [[W:מבצע בן נון ב'|פעמיים]], שתי נסיגות - זה תענוג מפוקפק. אני מבין שיש כמה עסקנים שלא יודעים מזה, אבל זה לא סתם. אתה לא הולך להילחם ב[[W:מלחמת העולם השנייה|איטליה]] בשם מדינה שאינה קיימת, בה היו חצי מיליון יהודים בלבד. אתה יוצא להילחם שם, כאילו שבאמת יש לך עם וממשלה." ~ מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 190.
* "טוב, אז אני יצאתי, חזרתי בשלום. אבל 42 מה[[W:הבריגדה היהודית|חבר'ה]] שלנו לא חזרו. והם הסתערו על שדה מוקשים - עוד לא ראית דבר כזה: בלי ארטילריה. היה שדה מוקשים, והם הלכו עליו, מפני שלא היה זמן לפנות אותו. עוד לא ראית התקפה כזאת. אנחנו היינו צריכים לקבל סיוע מה- [[W:Honourable Artillery Company|H.A.C]] בחירי התותחנים האנגלים. הם לא אהבו אותנו. אמרנו: בלעדיכם. הסתדרנו עם מרגמות, עם מכונות ירייה שלנו. והנה, אחד מהתותחנים האלה רץ לפנים ואומר: 'מ[[W:קרב אל-עלמיין השלישי|אל עלמין]] אני לא ראיתי אנשים מסתערים כך, מעל ומעבר לשדה מוקשים. תגידו לי מה לעשות'. אמרנו לו: 'לך לכל הרוחות'!' וזאת מפני שנדמה לנו שמישהו מביניהם אמר למישהו: 'יהודים ארורים אלה'. איפה ראית דבר כזה? אין מדינה, אין ממשלה, נלחמים בנאצים, מסתערים על שדה מוקשים! זה בשביל המשכורת שקיבלנו? או בשביל היחס הטוב שקיבלנו מחברינו ב[[W:פלמ"ח|פלמ"ח]] ובהגנה? זה היה התשלום? זו היתההייתה ההערכה? - לא. באמונה." ~ מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמודים 190 - 191.
* "ולנסות להבריח עולים, זה פשוט? אנחנו עשינו את זה מרצוננו. אנחנו התחלנו להקים בתי-ספרבתי־ספר ללימוד עברית עוד לפני שפה חשבו על זה. כל הבריחה. מה זאת היתההייתה הבריחה? - כל העסק שבונים כאן, שמדברים על אוניות המעפילים, כאילו שזה היה הדבר העיקרי, אותנו, שעסקנו בבריחה מפולין, בשביל להביא אותם משם - אותנו שכחו בינתיים, מפני שאנחנו לא היינו מסוגיםמסווגים למפלגות. אנחנו הלכנו לקחת יהודים מפני שאנחנו יהודים, וזו היתההייתה אחת ממטרות המלחמה שלנו. זו היתההייתה האמונה. הביצוע מורכב מהרבה מאוד דברים קטנים, צדדיים כאילו, אבל גם ניקיון-כפייםניקיון־כפיים זה דבר ששייך לזה. זה כוח מניע, והוא מסוגל להניע הרבה אנשים, גם כאלה שאינם יכולים בדיוק להגדיר למה, אבל הם שהסתערו על שדה מוקשים. הם לא הסתערו רק מפני שאמרו להם להסתער, היה עוד משהו." ~ מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 191.
* "יש אומץ-לבאומץ־לב של הרגע. יש אומץ-לבאומץ־לב שבהתמדה. המשותף להם הוא ההתמודדות עם תנאים קשים." ~ מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 15.
* "כן אנחנו מפתחים את רוח התחרות על ידי ציון פעולות וחיילים בפקודות יום. זה מדרבן. אתה לא יכול לתאר לעצמך מה שחוללה בצבא העובדה ש[[W:חטיבת גולני|גולני]] הצטיין ב[[W:תאופיק|תאופיק]]. מה שזה עשה אצל ה[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]]. הם אמרו 'בסדר, זה מגיע להם, אבל בפעם הבאה נראה להם, נדפוק אותם!' זו תוצאה של תחרות בריאה!" ~ בתשובה לשאלה האם הוא בעד טיפוח רוח התחרות בקרב הצבא. מתוך ראיון שהתפרסם עימועמו בעיתון "ידיעות אחרונות", ב-20 במאי 1960 ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3330073,00.html מקור]).
* "זה היה ב-1937ב־1937 כמדומני, בפעולת תגמול עם מוניה מרדור. אני הייתי באותה תקופה בטיפול בשביל העיניים שלי והבאתי עימיעמי לפעולה בקבוק טיפות לעיניים. נסענו למפגש ושהגענו לשם הרגשתי שהטיפות נפלו לי מהכיס ואז נודע לנו על חיפוש בתל עטל ובסביבה ואנחנו היינו בסביבה ההיא. ואני הייתי בטוח שהאנגלים ישימו את ידם על הטיפות שלי ויגלו הכלהכול והפעולה שלנו תיכשל. וההתרגשות הזו, החרדה הזו - זו חוויה שלא שוכחים." ~ בתשובה לשאלה איזו היא החוויה שנחרתה בלבו מכל תקופות שרותו. מתוך ראיון שהתפרסם עימועמו בעיתון "ידיעות אחרונות", ב-20 במאי 1960 ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3330073,00.html מקור]).
* "מה זאת אומרת איך? על בקבוק הטיפות היה רשום שמי באותיות גדולות: לסקוב." ~ בתשובה לשאלה ואיך יכלו האנגלים להכשיל את הפעולה בגלל טיפות העיניים שלו. מתוך ראיון שהתפרסם עימועמו בעיתון "ידיעות אחרונות", ב-20 במאי 1960 ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3330073,00.html מקור]).
* "תחומי הקריאה שלי היו היסטוריה וביוגרפיות. פרט לזה, הייתי עסוק בענייני הגנה - נשק, תחמושת, סכינים, סליקים. כל מיני דברים כאלה - [[W:ג'ו ג'וטסו|ג'יאו-ז'יטסו]], [[W:איגרוף|בוקס]], לא להיות חלש, אף פעם לא להיות חלש. אפילו אתה הולך נגד כמה, תמיד לתמרן לתוך פינה, שלא יבואו מהצדדים ולא מאחור." ~ בתשובה לשאלה במה התעניין כילד. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 190.
* "רציתי להיות ספן. ב- 1933ב־1933 פניתי למשרד הגיוס של [[W:הצי הבריטי|הצי המלכותי]] בליברפול באמצעות חבר שלי - אולם אז לא לקחו [[W:ארץ ישראל|פלשתינאים]]. כל מה שהציעו לי , הוא שאהיה חותר שלסירתשל סירת משוטים קטנה. השתגעתי? את זה נתנו ל[[W:מלטזים|מלטזים]], לכל מיני נתינים זרים. אבל אחר-כךאחר־כך פרצה המלחמה, והתגייסתי. כן גם וינגייט השפיע עליעליי עד היום. טיפוס מעניין, טיפוס לא רגיל." ~ בתשובה לשאלה האם, כנער, שאף להיות לחייל. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 190.
* "הוא היה טיפוס של [[W:אוליבר קרומוול|קרומוול]], של [[W:תומאס ג'ונתן ג'קסון|סטונוול ג'קסון]], של [[W:צ'ארלס גורדון|גורדון]] מ[[W:חרטום|ק-קרטון]] - אנשים המאמינים אמונה עמוקה, וזה מדבק, ויש בזה השראה. זהו משהו לא רגיל." ~ על [[W:אורד צ'ארלס וינגייט|אורד צ'ארלס וינגייט]]. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 190.
* "כפי שאמרתי - אני, בניגוד לאחרים, ידעתי כמה עמל מושקע בכסף בכדי שאוכל ללמוד. אני חושב שאדם צריך לדעת, שאם הוא לומד - זה לא כמו ללכת לגן של השכן, להוריד כמה ענבים וללכת. מה שבא קל - הולך קל. מה שאתה משיג במאמץ, נשאר איתך להרבה זמן." ~ על לימודיו ב[[W:בית הספר הריאלי|בית הספר הריאלי]]. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 186.
* "שעה שהמיכון כובש דרכו ברמה, וקטני-אמונהוקטני־אמונה מחפשים לבעיות הלחימה פתרון קל, זול ופשוט - פתרון שיש בו מן הנוסחה - נדחקת אמנות [[W:חיל רגלים|לוחמת-הרגליםלוחמת־הרגלים]], וכמוה ערכו של הרגלי, לקרן-זויתלקרן־זווית. אי-לכךאי־לכך חשוב וכדאי תרגומו של ספר זה, שכן הוא מעלה, בבהירות יתרה, את נסיונם המובהק של לוחמת-הרגליםלוחמת־הרגלים ושל החייל הרגלי עצמו. הספר הדגיש הדגשת-יתרהדגשת־יתר את ערכה של התקפה כצורת הלחימה היחידה להשגת ההכרעה והניצחון. הרוח התוקפנית מודגשת לגבי לחימה בכל תנאי-קרקעתנאי־קרקע ובכל יחס-כוחותיחס־כוחות, בין שעדיפות היא לנו בין שהיא לאויב - או, שעה שקיים שיויון-כוחותשיויון־כוחות מוחלט. תכונותיה של אמנות לוחמת-הרגליםלוחמת־הרגלים מוצאות ביטוין המלא בפרשיות ספר זה - בחינוך מנהיגים זוטרים, בגילוי יוזמה, באימון יעיל, שמטרה ברורה לפניו, בשימוש הנכון של סוגי הנשק הרגלי ופני-הקרקעופני־הקרקע. מודגשת בו בספר המנהיגות הדינמית של חילהרגליםחיל הרגלים - וראוי הוא על כן, שכל חייל רגלי וכל איש צה"ל יקרא בו בעיון." ~ מתוך ההקדמה שכתב לספר, "חיל-הרגליםחיל־הרגלים תוקף", מאת גנרל [[W:ארווין רומל|ארווין רומל]]., הוצאת משרד הביטחון, 1953, עמוד 11.
* "הוא לקח את '[[W:מגילת איכה|איכה]]' פרק ג', ואמר: 'טוב לגבר, כי ישא עול בנעוריו', וניסה ליישם את זה. אחרים הסתפקו באמירה וראו עצמם פטורים ממעשה, אבל הוא ניסה יום-יוםיום־יום להחדיר את הדברים האלה, ואפילו טבע ססמאותסיסמאות כמו 'והצנע לכת', 'בהשקט ובבטחה תהיה דרככם' ו'דקדוק בקטנות יום-יוםיום־יום' וכו'. הוא אמר: אנחנו נחדל להיות עם גלותי כאשר יהיה לנו ציבור של משרתי העם. לשרת את העם זה לא דבר שמקנה לך זכויות, אבל יחד עם זה אין זה דבר שמשפיל אותך. הדבר נחשב לכבוד להיות משרת העם." ~ על מנהל בית הספר הריאלי בחיפה, הדד"ר [[W:ארתור בירם|ארתור בירם]]. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 186.
* "אני באמת התקרבתי אליו, אל בירם, יותר מאחרים בגלל שני דברים: האחד - בגלל התנ"ך, והשני - משום שכבר עסקתי בהוראת [[W:חינוך גופני|חג"ם]] בעודי תלמיד בבית-הספרבבית־הספר, דבר שעזר לי לשלם את שכר הלימוד. התברר לי, שהוא מחזיק בבית-הספרבבית־הספר הרבה ילדים חסרי אמצעים, על-ידיעל־ידי קרן סטיפנדיות של בית-הספרבית־הספר הריאלי. אם מצא תלמיד טוב, היה אומר: 'היזהרו בבני עניים'. כשהייתי בכיתה ו' עמדתי לעזוב. הייתי תלמיד טוב, אבל לא היה לי כסף. הודעתי להררי, הגזבר, שאני אסיים השנה את הלימודים, ופתאום ד"ר בירם קורא לי: 'מה זה שאני שומע שאתה עוזב?' אמרתי לו שאין לי במה לשלם. 'מה זה, כך מתנהגים? צריך לבוא ולהגיד. אולי אפשר לעזור לך'. עניתי שלא ידעתי. 'אם כן, באים ושאולים! זה רע מאוד אם אתה מרגיש שאתה לא יכול לגשת למנהל הריאלי ולהגיד לו שזו הבעיה שלך'. באתי למחרת למשרד ואז נתנו לי משרה להורות שיעורי עזר לתלמידים. גמרתי את חובותי הכספיים לבית-הספרלבית־הספר רק כאשר חזרתי מ[[W:הצבא הבריטי|הצבא הבריטי]] ב-[[W:1947|47ב־47']]. רק אז סילקתי את החשבון האחרון." ~ על ימיו בבית הספר הריאלי ויחסיו על מנהלו, הדד"ר ארתור בירם. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמודים 186 - 187.
* "בירם ידע, שאני לא 'yesYes menman', אבל הוא מעולם לא הטיל ספק, שכל מה שאני אומר, זה אמת. כאשר הייתי בא ואומר שבגלל תורנות ב'הגנה' לא יכולתי להכין את השעורהשיעור, הוא היה מקבל את זה כמובן מאליו. הוא אמר: אנחנו אנשים אחראים, אני יודע שאתם נמצאים ב'הגנה', ויש לכם תורנות. איזה מנהל בית-ספרבית־ספר עושה דבר כזה? הוא תמיד חיפה עלינו. כאשר הושיבו אותנו בבית-סוהרבבית־סוהר הוא הלך לתת עדות לא נכונה, ואמר שככל הידוע לו אין לנו שום קשר עם ה'הגנה'. מייד שכר עורך-דיןעורך־דין, והקים צעקות 'מה זה לוקחים לי את התלמידים שלי?!'" ~ על ימיו בבית הספר הריאלי ויחסיו על מנהלו, הדד"ר ארתור בירם. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 187.
* "בירם ידע מה שאנו עושים: הוא ידע את כל רשימת חברי ה'הגנה' וידע את התורנות, וכאשר נמצא איזה תלמיד חלש, היה מבקש לא לכלול אותו בתורנות, כדי שיוכל להתרכז בלימודים. שררו שם יחסים לא פורמליים, שהם כמעט כמו היחס שבין בן לאב, ואני לא הייתי יחידי. היו אחרים באותו מצב. בדיוק באותו מצב. היו כאלה שמצבם היה גרוע משלי, כאלה שבכלל לא יכלו לשלם, והוא לא גבה מהם כסף כלל." ~ על ימיו בבית הספר הריאלי ויחסיו על מנהלו, הדד"ר ארתור בירם. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 187.
 
== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקיפדיה=חיים לסקוב|ויקישיתוף=Category:Haim Laskov}}
 
== הערות שוליים ==
<references />
 
{{רמטכ"לים}}