חיים לסקוב: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ויקיזציה |
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 14:
* "הוא היה טיפוס של [[W:אוליבר קרומוול|קרומוול]], של [[W:תומאס ג'ונתן ג'קסון|סטונוול ג'קסון]], של [[W:צ'ארלס גורדון|גורדון]] מ[[W:חרטום|ק-קרטון]] – אנשים המאמינים אמונה עמוקה, וזה מדבק, ויש בזה השראה. זהו משהו לא רגיל." ~ על [[אורד צ'ארלס וינגייט]]. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 190.
* "כפי שאמרתי – אני, בניגוד לאחרים, ידעתי כמה עמל מושקע בכסף בכדי שאוכל ללמוד. אני חושב שאדם צריך לדעת, שאם הוא לומד – זה לא כמו ללכת לגן של השכן, להוריד כמה ענבים וללכת. מה שבא קל – הולך קל. מה שאתה משיג במאמץ, נשאר איתך להרבה זמן." ~ על לימודיו ב[[W:בית הספר הריאלי|בית הספר הריאלי]]. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 186.
* "שעה שהמיכון כובש דרכו ברמה, וקטני־אמונה מחפשים לבעיות הלחימה פתרון קל, זול ופשוט – פתרון שיש בו מן הנוסחה – נדחקת אמנות [[W:חיל רגלים|לוחמת־הרגלים]], וכמוה ערכו של הרגלי, לקרן־זווית. אי־לכך חשוב וכדאי תרגומו של ספר זה, שכן הוא מעלה, בבהירות יתרה, את נסיונם המובהק של לוחמת־הרגלים ושל החייל הרגלי עצמו. הספר הדגיש הדגשת־יתר את ערכה של התקפה כצורת הלחימה היחידה להשגת ההכרעה והניצחון. הרוח התוקפנית מודגשת לגבי לחימה בכל תנאי־קרקע ובכל יחס־כוחות, בין שעדיפות היא לנו בין שהיא לאויב – או, שעה שקיים שיויון־כוחות מוחלט. תכונותיה של אמנות לוחמת־הרגלים מוצאות ביטוין המלא בפרשיות ספר זה – בחינוך מנהיגים זוטרים, בגילוי יוזמה, באימון יעיל, שמטרה ברורה לפניו, בשימוש הנכון של סוגי הנשק הרגלי ופני־הקרקע. מודגשת בו בספר המנהיגות הדינמית של חיל הרגלים – וראוי הוא על כן, שכל חייל רגלי וכל איש צה"ל יקרא בו בעיון." ~ מתוך ההקדמה שכתב לספר, "חיל־הרגלים תוקף", מאת גנרל [[W:ארווין רומל|ארווין רומל]], הוצאת משרד הביטחון, 1953, עמוד 11.
* "הוא לקח את '[[מגילת איכה|איכה]]' פרק ג', ואמר: 'טוב לגבר, כי ישא עול בנעוריו', וניסה ליישם את זה. אחרים הסתפקו באמירה וראו עצמם פטורים ממעשה, אבל הוא ניסה יום־יום להחדיר את הדברים האלה, ואפילו טבע סיסמאות כמו 'והצנע לכת', 'בהשקט ובבטחה תהיה דרככם' ו'דקדוק בקטנות יום־יום' וכו'. הוא אמר: אנחנו נחדל להיות עם גלותי כאשר יהיה לנו ציבור של משרתי העם. לשרת את העם זה לא דבר שמקנה לך זכויות, אבל יחד עם זה אין זה דבר שמשפיל אותך. הדבר נחשב לכבוד להיות משרת העם." ~ על מנהל בית הספר הריאלי בחיפה, ד"ר [[W:ארתור בירם|ארתור בירם]]. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמוד 186.
* "אני באמת התקרבתי אליו, אל בירם, יותר מאחרים בגלל שני דברים: האחד – בגלל התנ"ך, והשני – משום שכבר עסקתי בהוראת [[W:חינוך גופני|חג"ם]] בעודי תלמיד בבית־הספר, דבר שעזר לי לשלם את שכר הלימוד. התברר לי, שהוא מחזיק בבית־הספר הרבה ילדים חסרי אמצעים, על־ידי קרן סטיפנדיות של בית־הספר הריאלי. אם מצא תלמיד טוב, היה אומר: 'היזהרו בבני עניים'. כשהייתי בכיתה ו' עמדתי לעזוב. הייתי תלמיד טוב, אבל לא היה לי כסף. הודעתי להררי, הגזבר, שאני אסיים השנה את הלימודים, ופתאום ד"ר בירם קורא לי: 'מה זה שאני שומע שאתה עוזב?' אמרתי לו שאין לי במה לשלם. 'מה זה, כך מתנהגים? צריך לבוא ולהגיד. אולי אפשר לעזור לך'. עניתי שלא ידעתי. 'אם כן, באים ושאולים! זה רע מאוד אם אתה מרגיש שאתה לא יכול לגשת למנהל הריאלי ולהגיד לו שזו הבעיה שלך'. באתי למחרת למשרד ואז נתנו לי משרה להורות שיעורי עזר לתלמידים. גמרתי את חובותי הכספיים לבית־הספר רק כאשר חזרתי מ[[W:הצבא הבריטי|הצבא הבריטי]] ב־47'. רק אז סילקתי את החשבון האחרון." ~ על ימיו בבית הספר הריאלי ויחסיו על מנהלו, ד"ר ארתור בירם. מתוך ספרו, "מנהיגות צבאית", הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמודים 186 - 187.
| |||