אריאל שרון: הבדלים בין גרסאות בדף

* "לא חוזרים עד שמבצעים." ~ שרון, כמג"ד [[W:גדוד 890|גדוד הצנחנים 890]] בשנות החמישים, קובע את נורמות הפעולה הנדרשות מהצנחנים כשיוצאים לפעולות. זאת על רקע חזרתן של יחידות אחרות מפעולות בשל מספר נפגעים קטן, או קושי זה או אחר. 

*"היחידה הקטנה בת עשרים לוחמים, בתחילת דרכה, הפכה [[W:גדוד 890|לגדוד הצנחנים]] מעולה תוך זמן קצר לחטיבת צנחנים לוחמת המסוגלת לבצע כל משימה." ~ שרון על יחידה 101 והצנחנים ([http://www.202.org.il/Pages/tagmul/arik_sharon.php]).

* "עמל רב הושקע בחינוך לדיווח מדויק, באימונים מפרכים ובסיורים רבים מעבר לגבול. הישגי הצנחנים עלו בהרבה דם. דרכן של תורות לחימה היא שהן אינן נכתבות בספרים ואחר כך מתורגלות. תורות לחימה נלמדות בשדה הקרב ומחירן רב. באותן השנים היו אלה בעיקר הצנחנים ששילמו את המחיר. הצנחנים שפעלו במשך שנים לבדם השפיעו וסחפו את צה"ל כולו. הצנחנים הדביקו עד מהרה את הישגי יחידה 101, ושאר יחידות הצבא הגיעו במשך הזמן אל הישגי הצנחנים, והללו לא קפאו על מקומם, והמשיכו להוביל ולהוות את חוד החנית של צה"ל." ~ שרון על יחידה 101 והצנחנים ([http://www.202.org.il/Pages/tagmul/arik_sharon.php]).

* "בפעולה זו שבה כמג"ד [[W:גדוד 890|890]] הובלתי את הכוח, נפצעתי בירך. התאריך היה 11 ביולי 1954, הפציעה הייתה דומה לזו שנפצעתי בקרב לטרון במלחמת העצמאות באותו מקום. כאב הפציעה הפיזי הוא אותו כאב, כאב חד אבל אז בקרב לטרון הייתי מ"מ צעיר – פצוע שננטש בשטח לאחר קרב קשה ומפלה צבאית, ואילו בפעולה בכיסופים כך נקרא המוצב חרף הכאב הייתה הרגשת בטחון – פציעה לאחר ניצחון כשאתה בין חברים עם יחידה חדורת בטחון ורוח לחימה ומעל לכל, הוודאות והביטחון שלא תופקר בשטח. הידיעה שהרעות של חברים לנשק תעמוד בכל מבחן היא שנתנה לנו, מהמפקדים הבכירים עד אחרון הטוראים, את הנחישות והביטחון לעמוד בכל משימה, במהלך כל אותה תקופה ובמלחמות שהיו לאחר מכן." ~ שרון על פציעתו בפשיטה על מוצב כיסופים ([http://www.202.org.il/Pages/tagmul/arik_sharon.php]).