בשורות טובות: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ציטטות מתוך הספר, בהשראת הערך האנגלי
שמירת ביניים
שורה 24:
* "מה הוא יכול לומר להם? שעשרים אלף איש רתחו מכעס? שיכולת לשמוע את קווי הטלפון נחסמים ברחבי העיר כולה? ושאז כל האנשים ''האלה'' הוציאו את זה על המזכירות שלהם או על פקחי תנועה, על מישהו, ושאלה ''בתורם'' הלכו והוציאו הכל על מישהו אחר, באופנים נקמניים שונים – וזה החלק הכי טוב – ש''עליהם חשבו בעצמם''. האפקטים הנלווים לא ניתנו כלל לחישוב. אלפי נשמות זכו בציפוי עדין של זיהום, וכל זאת כמעט מבלי לנקוף אצבע." ~ עמוד 18
* "בסדר," אמר ליגור. זה באמת יהיה עולם מוזר, חשב, אם שדים יתחילו פתאום לבטוח זה בזה. ~ עמוד 20
* קרולי הכה בהגה. הכל הלך כל-כך טוב במאות האחרונות. ככה זה. אתה חושב שאתה בפסגת העולם, ופתאום הם מפילים עליך את גוג ומגוג, את יום הדין. המלחמה הגדולה. הקרב האחרון. שמים נגד הגהינום. שלושה סיבובים, נפילה אחת, בלי הארכה. וזהו זה. אין עוד עולם. זוהי ''המשמעות'' של סוף העולם. אין עוד עולם. רק שמין נצחיים, או, על-פי המנצח, גיהינום נצחי, אינסופי. קרולי לא ידע מה גרוע יותר.<BR>ובכן, ''הגיהינום'' היה גרוע יותר, כמובן, לפי ההגדרה. אך קרולי זכר את השמיים, והיו להם כמה דברים במשותף עם הגיגינום. לא יכולת להשיג משקה ראוי לשמו בשני המקומות, לדוגמה. והשיעמום בשמים היה גרוע כמעט כמו הריגושים בגיהינום. ~ עמוד 22
* הוא היה מלאך פעם. הוא לא התכוון ליפול. הוא פשוט הסתובב בחברה לא טובה. ~ עמוד 22
* "האחות מרי צעדה בבית החולים השרוי בשינה, אוחזת בידה את היריב, משמיד המלכים, המלאך משאול תחתיות, החיה הגדולה הקרויה דרקון, נסיך העולם הזה, אבי הכזבים, זרע השטן ואדון האופל. היא מצאה עריסה והניחה אותו בה.<BR>הוא גרגר. היא דגדגה אותו בעדינות." ~ עמוד 27
* "בני האנוש בדרך כלל אינם מרושעים. הם פשוט נסחפים עם רעיונות חדשים, כגון נעילת מגפיים גבוהים וירי באנשים, או לבישת סדינים לבנים ותליית אנשים, או לבישת ג'ינס קרועים ונגינה בגיטרה מול אנשים. הצע לאנשים אמונה חדשה המלווה בתלבושת הולמת, והם ילכו אחריך. ובכל אופן, אם ''חונכת'' בתור עובד שטן, זה די הוציא את העוקץ מהעניין. זה היה משהו שעשית בערבי שבת. ויתר הזמן פשוט חיית כמיטב יכולתך, כמו כל אחד אחר." ~ עמוד 28
* "נוכל להבין טוב יותר את בני האנוש אם נבהיר שרוב ההישגים והטרגדיות לאורך ההיסטוריה לא נגרמו עקב העובדה שבני האדם טובים מיסודם או רעים מיסודם, אלא עקב העובדה שבני האדם הם בני אדם מיסודם." ~ עמוד 28
* קרולי ידע מאז ומעולם שהוא יהיה בסביבה כשיגיע סוף העולם, מכיוון שהיה בן אלמוות ולא היתה לו ברירה. אבל הוא קיווה שהדבר יקרה עוד זמן רב.<BR>הוא די אהב את בני האדם. זה היה פגם חמור עבור שד.<BR>הו, הוא עשה כמיטב יכולתו כדי לאמלל את חייהם הקצרים. אחרי הכל זו הייתה העבודה שלו. אבל הוא מעולם לא הצליח להמציא משהו שהתקרב בכלל למה שבני האדם עצמם עוללו לעצמם. היה להם כישרון לכך. הם נולדו אל עולם שהיה נגדם באלפי דרכים קטנות, ואז הקדישו את רוב משאביהם ומרצם כדי להפוך אותו לגרוע יותר. עם השנים גילה קרולי שהוא מתקשה יותר ויותר לחשוב על משהו שטני דיו שיוכל להתבלט על רקע הנבזות הכללית. היו זמנים שבהם שקל לשלוח הודעה למטה ולומר, תראו, אנחנו יכולים פשוט לוותר על כל העסק ולסגור את השאול ולעלות כאן למעלה. אנחנו לא מסוגלים לעשות להם משהו שהם לא מעוללים לעצמם לבד, והם אפילו עושים דברים שאנחנו בחיים לא היינו מצליחים להמציא, דברים המערבים בדרך כלל אלקטרודות. יש להם משהו שחסר לנו. יש להם ''דמיון''. וחשמל כמובן. ~ עמודים 35-36
* ובדיוק כשאתה מתחיל לחשוב שהם מרושעים יותר מכפי שהגיהינום עצמו יכול להיות אי-פעם, מפגין מישהו מהם יותר חסד מכפי שהיה בשמיים כולם. ובדרך כלל אותו אדם עצמו היה מעורב בעניין. הבחירה החופשית, כמובן. דפק של ממש.<BR>אזירפאל ניסה להסביר לו את זה פעם. כל העניין, אמר המלאך – זה קרה בסביבות 1020, כשהגיעו להסכם הקטן שלהם – כל העניין הוא בכך שכאשר בן אנוש היה טוב או רע, היה זה מתוך בחירה. בעוד טיפוסים כמו קרולי, וכמוהו, כמובן, היו מוגבלים למסלול שנקבע להם מראש. אנשים אינם יכולים להפוך לקדושים אמיתיים, אמר אזירפאל, אם אין בהם גם את היכולת להפוך למפלצות. ~ עמוד 36
* כשאתה שד, מלאך הגיהינום, לא אמור להיות לך חופש בחירה. אבל אי אפשר להסתובב עם בני האדם כל-כך הרבה זמן בלי ללמוד דבר אחד או שניים. ~ עמוד 37
* יהיה נחמד לחשוב שהנזירות עובדות השטן מסרו את תינוק ב' – התינוק העודף – לאימוץ. שהוא גדל והפך ליד נורמלי ומאושר, פעלתן מלא חיים ; ואחר כך הפך לאיש משפחה נורמלי ומאושר.<BR>ואולי זה מה שקרה.<BR>הניחו לדמיונכם לשוטט, לראות את הפרס שבו זכה בבית הספר על איות נכון ; את תקופת האוניברסיטה, שהיתה חסרת אירועים מיוחדים אך נעימה מאוד ; את משרתו במחלקת שכר בחברת הביטוח של טאדפילד ; את אשתו החביבה. תרצו בוודאי לדמיין לעצמכם גם כמה ילדים, ותחביב – שיפוץ אופנועים ישנים, אולי, או גידול דגים טרופיים.<BR>אינכם רוצים לדעת מה היה ''עלול'' לקנות לתינוק ב'.<BR>ובכל אופן אנו מעדיפים את הגרסה שלכם.<BR>הוא בטח זוכה בפרסים על הדגים הטרופיים שלו. ~ עמודים 37-38
* ההסכם היה פשוט מאוד, למעשה. היה זה מאותם הסכמים שאליהם מגיעים סוכנים חשאיים רבים הפועלים בבידוד, הרחק מהממונים עליהם, כאשר הם מגלים יום אחד שבעצם יש להם הרבה יותר מן המשותף עם היריב שמולם מאשר עם בעלי הברית הרחוקים. הם החליטו שלא להתערב זה בפעילויותיו של זה. ההסכם הבטיח שאיש מהם לא ינצח ממש ; ושאיש מהם לא יפסיד ממש. ושניהם היו מסוגלים להציג לאדוניהם את המאמצים הגדולים שהם משקיעים בלחימה ביריב ערמומי ובעל מידע רב. ~ עמוד 40
* הברווזים בפארק סנט ג'יימס התרגלו עד כדי כך לסוכנים חשאיים המאכילים אותם לחם, עד שפיתחו תגובות פאבלוביות משלהם. קח ברווז מהפארק ותראה לו תמונה של שני גברים – האחד לובש מעיל בעל צווארון פרווה, השני קודר מעט ועוטה צעיף – והוא יישא את מקורו בציפייה. הלחם השחור של הנספח התרבותי הרוסי זכה להערכה מיוחדת בקרב הצעירים, ואילו אניני הטעם שבין הברווזים מצפים ללחם הלבן עם ממרח השמרים של ראש ה-MI9. ~ עמוד 41
* "לא שאני לא מסכים איתך," אמר המלאך. "פשוט אסור לי שלא לציית. אתה יודע את זה."<BR>"גם לי," אמר קרולי."<BR>אזירפאל הביט בו מזווית עינו. "נו, באמת,", אמר, "אתה מלאך חבלה, אחרי הכל."<BR>"כן. אבל האנשים שלי תומכים באי-ציות רק במובן הכללי. על אי-ציות ''ספציפי'' הם יורדים עליך קשה." ~ עמוד 43
* השעה הייתה שלוש אחר הצהריים. האנטיכרייסט היה בעולם כבר חמש-עשרה שעות, ומלאך אחד ושד אחד שתו בהתמדה בשביל שלושתם. ~ עמוד 48
* "אל תדבר איתי על גנטיקה. מה זה קשור בכלל?" אמר קרולי. "תראה את השטן. נולד כמלאך, גדל והפך ליריב הגדול. הי, אם אתה מתעקש על גנטיקה, אפשר לטעון שהילד יגדל ויהפוך למלאך. אחרי הכל אבא של היה מספר חזק בגן עדן בימים עברו. לומר שהוא יהפוך לשטן מכיוון שאבא שלו ''הפך'' לשטן, זה כמו לומר שעכבר קצוץ זנב יוליד עכברים בלי זנבות. לא. החינוך זה הכל, תאמין לי." ~ עמוד 53
* "תודה על האזהרה," המתה סקארלט. קולה נשמע כמשהו האורב בעשב הגבוה, נגלה רק על-ידי תנועות אוזניו, עד אשר מופיע באזור משהו רך וצעיר. ~ עמוד 55
* בקרון שליד פרצה תגרה. סקארלט חייכה. אנשים תמיד נלחמו עליה, סביבה ; זה היה מתוק, למען האמת. ~ עמוד 56
* סייבל חייך חיוך כן ופתוח, המתלווה לסיפוק מעבודה מושלמת. הוא אמנם רק הרג את הזמן עד המאורע הגדול, אך הוא הרג אותו באופן כה מעודן. את הזמן, ומדי פעם גם אנשים. ~ עמוד 59
* וורלוק נמסר לחינוכם שני שני מורים.<BR>מר האריסון לימד אותו על אטילה ההוני, על ולאד דרקול ועל האפלה הממלאה את נפש האדם <sup>13</sup>. הוא ניסה ללמד את וורלוק כיצד לשאת נאומי הסתה ולסחוף את לב ההמונים.<BR>מר קורטז לימד אותו על פלורנס נייטינגל <sup>14</sup>, אברהם לינקולן, וכיצד להעריך אומנות. הוא ניסה להסביר לו מה הם בחירה חופשית, הכחשה עצמית, ואת השנוא עליך על תעשה לחברך.<BR>למרות מאמציהם הכנים גילה וורלוק נטייה להצטיינות במתימטיקה. איש מהמורים לא היה שבע רצון מהתפתחותו.<BR><sup>13</sup> <small>הוא נמנע מלהזכיר שאטילה ההוני היה נחמד מאוד על אמו, או שוולאד דרקול הקפיד לומר את התפילות בכל לילה לפני השינה.</small><BR><sup>14</sup> <small>חוץ מהקטעים בנוגע לעגבת.</small> ~ עמוד 63
* ההודעה הגיעה באמצע "נערות הזהב", אחת מתוכניות הטלוויזיה האהובות על קרולי. נדרשו עשר דקות עד שרוז העבירה את מה שהיה יכול להיות מסר קצר למדי, ועד שחזרה הטלוויזיה לקלוט שידורים לא תופתיים, איבד קרולי את חוט העלילה. ~ עמוד 64
 
==יום רביעי==
* קרולי נאנק. מסיבות של ילדים היו ללא ספק מקום שכל מלאך בעל היגיון בריא היה מסרב להופיע בו. קולות ילדותיים נישאו בלעג כאשר אזירפאל שמט מידיו שלוש טבעות מחוברות.<BR>קרולי הפנה את מבטו מהמחזה המביש, ועיניו סקרו את השולחן עמוס המתנות. מתוך ערמת המתנות הביטו בו פתאום שתי עיניים חרוזיות.<BR>קרולי בחן אותן בחיפוש אחר ניצוץ של אש אדומה. אי אפשר להיות בטוח עם הביורוקרטיים של השאול. הם עלולים לשלוח אוגר במקום כלב.<BR>לא. היה זה אוגר נורמלי לחלוטין. הוא שכן בכלוב מלא בגלגלים שנראו כי עוצבו בידי האינקוויזיציה. רק שאז עוד לא היה פלסטיק. ~ עמודים 70-71
* ישנם כלבים שכאשר אתה פוגש בהם, הם מזכירים לך שלמרות אלפי שנות ביות כל כלב עדיין נמצא במרחק שתי ארוחות מהזאב. כלבים אלה מתקדמים בצעד נחוש, מבטם בוהק בפראות, שיניהם הצהובות חשופות, נשימתם מצחינה. בעליהם ממלמלים, "הוא סתם רכרוכי, למען האמת, פשוט תדחף אותו אם הוא מפריע לך," ובירוק שבעיני הכלב מנצנץ אורן האדום של מדורות הפלאיסטוקן...<BR>הכלב הזה היה גורם אפילו לאחד מאותם כלבים להתחבא מאחורי הספה ולהעמיד פנים שהוא שקוע בעצם הפלסטיק שלו. ~ עמוד 73
* כלב השאול קפא. עמוק במוחו השטני ידע הכלב שמשהו אינו כשורה. אך הוא היה צייתן, וגל גדול של אהבה לאדונו שטף אותו ומחה את כל ספקותיו. מי הוא שיקבע באיזה גודל עליו להיות?<BR>הוא פסע אל הבור כדי לפגוש את גורלו.<BR>מוזר. הוא תמיד רצה לזנק על אנשים, אך עתה הבין בפליאה שהוא רוצה גם לכשכש בזנבו בזמן שהוא עושה זאת. ~ עמוד 76
* הוא [קרולי] ניסה לומר זאת בביטול. חוץ מהעובדה שהעולם היה מקום מדהים ומעניין ששניהם רצו ליהינות ממנו כמה שיותר, אם אפשר, היו רק כמה דברים נוספים שבנוגע אליהם שררה ביניהם הסכמה. אבל שניהם התייחסו באופן דומה לאנשים שמסיבה זו או אחרת בחרו לסגוד לנסיך האופל. קרולי תמיד חש שהם מביכים. לא יכולת להיות ממש גס אליהם, אך היה קשה שלא לחוש כלפיהם כפי שחש, למשל, בוגר מלחמת וייטנאם כלפי מישהו הלובש מדי קרב לסיורים של המשמר האזרחי.<BR>והם תמיד היו נלהבים כל-כך. זה היה פשוט מדכא. למשל, כל הסיפור הזה עם הצלבים ההפוכים והכוכבים המחומשים. רוב השדים לא הבינו את העניין. זה לא היה חיוני. כל שהיה עליך לעשות כדי להפוך לעובד שטן, היה מאמץ רצוני קטן. אתה יכול להיות עובד שטן כל חייך בלי לדעת כלל כיצד נראה כוכב מחומש.<BR>חוץ מזה כמה מעובדי השטן מהאסכולה הישנה היו אנשים ממש נחמדים. הם אמרו את התפילות, ביצעו את התנועות הנכונות, בדיוק כמו המאמינים בצד השני, והלכו הביתה לחיות חיים בינוניים במשך שאר ימות השבוע בלי שתעבור בראשם אפילו מחשבת רשע אחת לרפואה.<BR>וכל היתר...<BR>היו האנשים שקראו לעצמם עובדי שטן שיכלו לגרום לקרולי להתכווץ. לא היו אלה רק הדברים שעשו, אלא הדרך בה הטילו את האחריות לכך על הגיהינום. הם המציאו כמה רעיונות מבחילים שאף שד לא היה מצליח לחשוב עליהם, גם לו היה מקדיש לכך אלף שנים. אי-נעימויות אפלות וחסרות בינה שרק מוח אנושי היה מסוגל להגות. ואז היו צועקים "השטן גרם לי לעשות את זה," וזוכים באהדת בית המשפט, כאשר כל העניין הוא שהשטן כמעט ומעולם לא גרם למישהו לעשות משהו. לא היה בכך צורך. אך בני אנוש רבים התקשו להבין זאת. הגיהינום לא היה מאגר מרכזי של רשע, כשם שהשמים, לדעתו של קרולי, לא היו מעיין של טוב וחסד ; הם היו פשוט שני צדדים במשחק של שח קוסמי. החסד האמיתי, הרשע האמיתי, עוצרי הנשימה, אלה היו טמונים בנפש האדם. ~ עמודים 77-78
* המכוניות לפחות היו עדיפות על סוסים. המצאת המנוע היתה מתנת אלוה – ברכ – הצלה לקרולי. הסוסים היחידים שעלהם היה יכול לרכוב בעבר היו חיות גדולות ושחורות עם עיניים אדומות ופרסות שהעלו להבות מהקרקע. זה היה ''ציוד הכרחי'' לשד. בדרך כלל היה קרולי נופל מגבם. הוא לא היה טוב כל-כך עם בעלי חיים. ~ עמוד 79
* רוב הספרים הדנים במכשפות יספרו לכם שהמכשפות עובדות עירומות. אבל אחרי הכול רוב הספרים האלו נכתבו בידי גברים. ~ עמוד 81
* נשים צעירות אינן אמורות להסתובב לבדן בלילות אפלים, אפילו באוקספורדשייר. אך סוטה מזדמן שהיה מנסה להתעסק עם אנתימה דיוויס היה עלול להיות מופתע. אחרי הכל היא היתה מכשפה. ודווקא מכיוון שהייתה מכשפה, ועל כן נבונה מהרגיל, לא נתנה אמון רב בקמיעות הגנה ובלחשים ; היא העדיפה סכין לחם ארוך שהיה נעוץ בחגורתה. ~ עמוד 81
 
_____
* "הערה לקוראים צעירים ולאמריקנים: [...] השיטה הכספית הבריטית המקורית. שני גרושים – חצי פני. שני חצאי פני – פני אחד. שלושה פני – פני אמיתי. שני פני אמיתי – מטבע של שישה פני. שני מטבעות של שישה פני – שילינג אחד, או בוב. שני בוב – פלורין. פלורין ושישה פני – חצי כתר. ארבעה חצאי כתר – שטר של עשרה בוב – לירה (או 240 פני). לירה ושילינג אחד – גיני אחד. הבריטים סירבו זמן רב לעבור לשיטה העשרונית מכיוון שזו נראתה להם מורכבת מדי." ~ הערת שוליים בעמוד 177
* "הם בעד חוסר ציות כללי. על חוסר ציות ממוקד הם יורדים עליך חזק."
* "רבים מהאנשים שפגשו את אזירפאל לראשונה פיתחו לגביו שלוש הבחנות – שהוא היה אנגלי, שהוא היה נבון ושהוא היה עליז יותר מעץ מלא קופים על אקסטזי."
* [אופנוען-האפוקליפסה מוות משחק בחידון טריוויה] "מה קרה לך, אתה?" שאל טד הגדול בכעס. "קדימה. תלחץ ד'. אלביס פרסלי מת ב1976." -'''לא אכפת לי מה כתוב כאן''', אמר האופנוען הגבוה בקסדה, '''אני אף פעם לא שמתי עליו אצבע.'''
 
{{פוטנציאל}}
 
[[קטגוריה:יצירות ספרותיות]]