בשורות טובות: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שמירת ביניים
שמירת ביניים
שורה 52:
* רוב הספרים הדנים במכשפות יספרו לכם שהמכשפות עובדות עירומות. אבל אחרי הכול רוב הספרים האלו נכתבו בידי גברים. ~ עמוד 81
* נשים צעירות אינן אמורות להסתובב לבדן בלילות אפלים, אפילו באוקספורדשייר. אך סוטה מזדמן שהיה מנסה להתעסק עם אנתימה דיוויס היה עלול להיות מופתע. אחרי הכל היא היתה מכשפה. ודווקא מכיוון שהייתה מכשפה, ועל כן נבונה מהרגיל, לא נתנה אמון רב בקמיעות הגנה ובלחשים ; היא העדיפה סכין לחם ארוך שהיה נעוץ בחגורתה. ~ עמוד 81
* קרולי הביט בזעם בשריטה ארוכה בדופן הבנטלי המבריקה ובשקע שנוצר בדלת. השקע נעלם. השריטה נגוזה. ~ עמוד 83
* "קומי, גברתי הצעירה," אמר המלאך וסייע לאנתימה לצאת מהתעלה. "לא נשברה שום עצם." זו הייתה הצהרה, לא ביטוי לתקווה כלשהי ; למעשה, היה שבר קל, אך אזירפאל התקשה לעמוד בפני הזדמנות לעשות משהו טוב. ~ עמוד 83
* קרולי הדליק את האורות. הוא לא נזקק להם כדי לראות, אך הם הרגיעו את שאר בני האנוש שהיו עלולים להיות על הכביש. ~ עמוד 85
* זה היה מתסכל. הישובה נמצאת אולי בספר. הבעיה היתה שכדי להבין את הנבואות, היה עליך לחשוב כמכשפה מטורפת למחצה, נבונה להדהים, בת המאה השבע-עשרה, שנהגה להתנסח כתשבץ. כמה מהבני המשפחה טענו שאגנס היתה מעורפלת כדי להסתיר את משמעות נבואותיה מזרים ; אנתימה, שחשדה שהיא מסוגלת לחשוב כאגנס, לעתים, חשבה בסתר לבה שאגנס פשוט הייתה כלבה מרושעת עם חוש הומור נבזי. ~ עמודים 86-87.
* "חשבתי שהצד שלך מתנגד לרובים," אמר קרולי. הוא לקח את רובה מידו המטופחת של המלאך ובחן אותו.<BR>"החשיבה העכשווית תומכת בהם," אמר המלאך. "הם מקנים משקל לטיעון המוסרי. בידיים הנכונות, כמובן." ~ עמוד 93
* אזירפאל מנה חמישה מנהיגים פוליטיים,. קרולי מנה שישה. שלושה שמות הופיעו בשתי הרשימות. ~ עמוד 101
* הבעיה במציאת ספר חום, בין עלי שלכת חומים ומים חומים בתחתית תעלת אדמה חומה, באור החום (אפרפר, למען האמת, אבל מה זה חשוב) של השחר, היא שהדבר פשוט אינו אפשרי.<BR>הוא לא היה שם. ~ עמוד 104
* רד סיימה לפתוח את החבילה. אנשים החלו להתקרב כדי לראות. בתוך החבילה היתה חרב גדולה.<BR>היא בחנה אותה. הייתה זו חרב פשוטה מאוד, ישרה וארוכה ; היא נראתה ישנה ובלתי משומשת בו-זמנית, ולא היה בה משהו מרשים במיוחד, גם לא עיטורים. לא הייתה זו חרב קסומה, נשק של כוח. זו הייתה בבירור חרב שנועדה לחתוך, לקצץ, לערוף, להרוג אם אפשר, או לפחות להטיל מומים חמורים בכמה שיותר אנשים. הייתה לה הילה של שנאה ואיום. ~ עמוד 112
* הגברים בחדר הבינו פתאום שהם אינם רוצים להכיר אותה. היא הייתה יפהפייה, אך באותה דרך שבה יכולה האש המאכלת יער להיות יפה ; משהו שכדאי להעריץ מרחוק, לא מקרוב. ~ עמוד 112
 
==יום חמישי==
* "אבא שלי אומר שאין דברים כאלה [מכשפות]," אמר וונסלידייל, שהיה בעל שיער בהיר גלי והביט ברצינות על החיים מבעד למשקפיים עבים, שחורי מסגרת. האמונה הרווחת הייתה שהוא הוטבל בשם ג'רמי, אך איש לא השתמש בשם זה, אפילו לא הוריו, שקראו לו קטינא. הם עשו זאת בתקווה שיבין את הרמז ; וונסלידייל העניק את התחושה שנולד בן ארבעים ושבע. ~ עמוד 118
* בריאן נחר. אם וונסלי היה אומר לו לסתום, הייתה מתפתחת החלפת מהלומות משעשעת בין ידידים. אך ההם כבר למדו שפפר אינה רואה את עצמה מחוייבת לחוקים הבלתי כתובים של התִגרות הידידותיות. היא היתה מסוגלת לנשוך ולבעוט בדייקנות, מתוך הפגנת ידע אנטומי נדיר. חוץ מזה בגיל אחת-עשרה התחילו ההם להיות מודעים במעורפל לכך שהנחת ידיים על פפר נכללה בקטגוריות מסעירות דם שעדיין לא היו נהירות להם. שלא לדבר על המהלומות שהיית עלול לחטוף, מהלומות שהיו שולחות את ילד הקראטה הביתה בדמעות.<BR>אבל היא הייתה מישהי שכדאי להחזיק בכנופיה. הם זכרו בגאווה את הפעם שבה להגו להם ג'ונסון המלוכלך והכנופיה ''שלו'' על כך שהם משחקים עם בת. פפר נתקפה זעם שגרם לאמו של המלוכלך לבוא בערב להתלונן. <sup>20</sup><BR><sup>20</sup> <small>ג'ונסון המלוכלך היה ילד עצוב ושמן. יש אחד כזה בכל בית ספר ; לא בדיוק שמן, כי אם ענק מגודל הלובש בגדים ישנים של אביו. נייר היה נקרע בין אצבעותיו, עטים נשברו באחיזתו, ילדים שעמם ניסה לשחק במשחקים שקטים וידידותיים נמעכו תחת רגליו הענקיות. הוא הפך לבריון של בית הספר כמעט מתוך הגנה עצמית. אחרי הכל עדיף להיקרא בריון, דבר הרומז על מידה מסוימת של שליטה, מאשר להיקרא טמבל גדול ומגושם. הוא גרם למורה להתעמלות תסכול רב, מפני שלו היה מתעניין בספורט, בית הספר היה יכול לזכות באלוף הראשון שלו מיום היווסדו, אך ג'ונסון המלוכלך שנא ספורט. הוא היה מסור בחשאי לאוסף הדגים הטרופיים שלו, שאותו טיפח בחשאי, ואף זכה עליו בפרסים. ג'ונסון המלוכלך היה בן גילו של אדם יאנג (הפרש של כמה שעות), והוריו לא סיפרו לו מעולם שהוא מאומץ. רואים? ''צדקתם'' בנוגע לתינוקות.</small>~ עמוד 118
* ישנן שתי דרכים שבהן יכול ילד לגדול עם שם כמו פיפין גלדריאל מונצ'יילד, ופפר בחרה בדרך האחרת ; שלושת ההם הזכרים למדו זאת ביומם הראשון בגן, במגרש המשחקים, בגיל ארבע. ~ עמוד 119
* ההם השתתקו. תמיד היה כדאי להקשיב לאדם. עמוק בלבם ידעו ההם שהם אינם כנופיה של ארבעה. הם היו כנופיה של שלושה שהשתייכה לאדם. אבל אם רצית ריגוש, עניין, ימים עמוסים בפעילות, אדם ידע לספק אותם. כל אחד מההם היה מעדיף מעמד נמוך בכנופייתו של אדם מאשר הנהגת כנופיה אחרת. ~ עמוד 120
* אדם צעד עכשיו ברישול לאורך השביל המאובק. הוא היה טוב בצעידה מרושלת. הוא לא הניח לגופו סתם להישמט. הוא היה מסוגל לצעוד ברישול תוך כדי ''הפגנת כוונות''. עתה הפגינו כתפיו את התמיהה והתימהון שחשים אלה המואשמים על לא עוול בכפם, כאשר כל מה שרצו לעשות היה לעזור למיד האנושי כולו. ~ עמוד 127
* "מגיע להם שהמכשפות ישתלטו על כל המדינה ויכריחו את כולם לאכול מזון בריאות ולא ללכת לכנסייה ולרקוד בלי בגדים," אמר ובעט באבן. היה עליו להודות שחוץ מהמזון, העתיד בשלטון המכשפות לא נראה מאיים מדי. ~ עמוד 127
* כלב צעד ברישול צייתני ליד אדונו. עד כה לא ענו החיים על ציפיותיו המוקדמות של כלב השאול. הוא חשב שהימים האחרונים לפני יום הדין ייראו קצת אחרת, אך למרות רצונו גילה שהוא מתחיל להינות מהמצב.<BR>הוא שמע את אדונו אומר, "אני בטוח שאפילו בתקופה ''הוויקטוריאנית'' לא הכריחו אנשים לצפות בטלוויזיה שחור-לבן."<BR>הדמות מעצבת את האופי. ישנן כמה דרכי התנהגות אופייניות לכלבים קטנים ושעירים הטבועות בגנים שלהם. אינך יכול להפוך לכלב קטן ולצפות שלא להשתנות ; כמה דחפים כלביים קטנים מתחילים לשלוט באישיותך.<BR>הוא כבר צד עכבר. זו הייתה החוויה המהנה ביותר בחייו.<BR>"יגיע להם אם כוחות האופל ישתלטו עלינו," נהם אדונו.<BR>והיו, כמובן, חתולים, חשב כלב. הוא הפתיחע את החתול הענקי של השכנים וניסה להפוך אותו לקריש רוטט בעזרת נהמה גרונית מאיימת. הנהמה תמיד פעלה להפליא על הנשמות המעונות בשאול. הפעם זכה כלב בשריטה באפו שגרמה לעיניו לדמוע. חתולים, חשב כלב, היו ללא ספק קשוחים בהרבה מנשמות תועות. הוא ציפה בכיליון עיניים להתנסות החתולית הבאה שלו. הפעם תכנן לקפץ סביב החתול ולנבוח עליו בהתרגשות. זה היה הימור, אבל מי יודע, אולי זה יפעל. ~ עמודים 127-128