בשורות טובות: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שמירת ביניים |
←יום חמישי: שמירת ביניים |
||
שורה 70:
* "מגיע להם שהמכשפות ישתלטו על כל המדינה ויכריחו את כולם לאכול מזון בריאות ולא ללכת לכנסייה ולרקוד בלי בגדים," אמר ובעט באבן. היה עליו להודות שחוץ מהמזון, העתיד בשלטון המכשפות לא נראה מאיים מדי. ~ עמוד 127
* כלב צעד ברישול צייתני ליד אדונו. עד כה לא ענו החיים על ציפיותיו המוקדמות של כלב השאול. הוא חשב שהימים האחרונים לפני יום הדין ייראו קצת אחרת, אך למרות רצונו גילה שהוא מתחיל להינות מהמצב.<BR>הוא שמע את אדונו אומר, "אני בטוח שאפילו בתקופה ''הוויקטוריאנית'' לא הכריחו אנשים לצפות בטלוויזיה שחור-לבן."<BR>הדמות מעצבת את האופי. ישנן כמה דרכי התנהגות אופייניות לכלבים קטנים ושעירים הטבועות בגנים שלהם. אינך יכול להפוך לכלב קטן ולצפות שלא להשתנות ; כמה דחפים כלביים קטנים מתחילים לשלוט באישיותך.<BR>הוא כבר צד עכבר. זו הייתה החוויה המהנה ביותר בחייו.<BR>"יגיע להם אם כוחות האופל ישתלטו עלינו," נהם אדונו.<BR>והיו, כמובן, חתולים, חשב כלב. הוא הפתיחע את החתול הענקי של השכנים וניסה להפוך אותו לקריש רוטט בעזרת נהמה גרונית מאיימת. הנהמה תמיד פעלה להפליא על הנשמות המעונות בשאול. הפעם זכה כלב בשריטה באפו שגרמה לעיניו לדמוע. חתולים, חשב כלב, היו ללא ספק קשוחים בהרבה מנשמות תועות. הוא ציפה בכיליון עיניים להתנסות החתולית הבאה שלו. הפעם תכנן לקפץ סביב החתול ולנבוח עליו בהתרגשות. זה היה הימור, אבל מי יודע, אולי זה יפעל. ~ עמודים 127-128
* זה הרגע לתאר את מה שנגלה מעבר לגדר. כפי שתיארה זאת אחר כך, אנתימה ראתה מולה משהו שנראה כמו אל יווני צעיר. או דמות תנ"כית, מאלה שהפגינו שרירים מפוסלים בעודם מביסים את הכופרים ומביאים על ראשם את דמותו של האל, או משהו דומה. הפנים שראתה מולה לא היו שייכות למאה העשרים. הם היו מעוטרות בתלתלי זהב זוהרים. מיכלאנג'לו היה צריך לפסל אותם.<BR>אם כי הפסל היה משמיט ודאי את הג'ינס המשופשף ואת חולצת הטריקו המזוהמת. ~ עמוד 128
* אנתימה לא הפכה את הבקתה למקום ביתי וחמים. רוב חפציה נערמו באי-סדר על השולחן. המראה היה מעניין. החדר נראה, למעשה, כחדרו של כהן וודו שעשה כרגע קניות בחנות לציוד מדעי ~ עמוד 132
* על אדם עברו כעת עשרים הדקות המסעירות בחייו. או לפחות בחייו במשך יום זה. במשפחת יאנג לא נהג איש להקיש על עץ או לזרות מלח מעבר לכתפו. הנטייה היחידה שגילתה המשפחה לכיוון המיסטי הייתה העמדת פנים מבודחת, כאשר היה אדם צעיר יותר, שאיש שמן ובעל זקן יורד בארובה בליל חג המולד. <sup>21</sup><BR><sup>21</sup> <small>אילו אדם כבר היה זוכה במלוא כוחו באותם הימים, חג המולד של משפחת יאנג היה נהרס ללא הכר בעקבות גילוי גופתו של קשיש שמן התקוע בראשו מטה בצינור החימום המרכזי שבבית.</small> ~ עמוד 133
* הוראס גנדר הביט באורות האדומים המהבהבים בעצבנות. אז הרים כמה מחוגים, אז הביט בפניהם של חבריו לעבודה. אז הרים את עיניו אל המחוג הגדול בקצהו הרחוק של החדר. ארבע מאות ועשרים מגה-ואט יצאו מהתחנה, אמר המחוג. אך מחוגים אחרים אמרו שדבר אינו מייצר אותם.<BR>הוא לא אמר, "זה מוזר," הוא לא היה אומר "זה מוזר," גם אילו היה נכנס לחדר עדר כבשים המנגנים בכינורות. מהנדסים אחראים פשוט אינם אומרים דברים כאלה.<BR>מה ''שכן'' אמר, היה, "אלף, כדאי שתתקשר למנהל התחנה."<BR>שלוש שעות עמוסות מאוד חלפו. במהלכן נערכו שיחות טלפון רבות, נשלחו פקסים וטלקסים, עשרים ושבעה איש הוצאו ממיטותיהם, והם בתורם העירו חמישים ושלושה אנשים נוספים. אם יש דבר אחד שאנשים אוהבים לדעת כאשר הם מתעוררים בבהלה במהלך הלילה, זה שהם אינם לבד. ~ עמוד 135-136
* במקום בו עמד הקור היה עתה חלל ריק. היה אפשר לערוך שם משחק סקווש. ~ עמוד 136
==יום שישי==
| |||