בשורות טובות: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←יום שישי: שמירת ביניים |
←יום שישי: שמירת ביניים |
||
שורה 99:
* "אה," אמר הסמל שדוול ושאף מהסיגריה שלו, או לפחות נראה כך. ניוט לא הצליח מעולם לראות אחת מהסיגריות של הממונה עליו. הוא היה מחזיק אותן בתוך כף ידו הסגורה. הוא הצליח אפילו להעלים את הבדלים בלי שניוט הבין מה הוא עושה בהם. ~ עמוד 160
* שדוול העלים את בדל הסיגריה וגלגל סיגריה נוספת בחריצות. ניוט לא הצליח לראות לא את הטבק ולא את הנייר. ~ עמוד 161
* ניוט ניסה תמיד לראות את הטוב בכל אדם, אך זמן קצר לאחר שהצטרף לחיל הבין שמפקדו, החייל היחיד הנוסף בצבא ציידי המכשפות, היה מאוזן בנפשו כפירמידה הפוכה. למעשה, הוא הבין זאת אחרי חמש שניות במחיצתו של האיש. מטה החיל היה חדר קטן ומבחיל, בעל קירות בצבע ניקוטין (וזה באמת היה החומר שציפה אותם) ורצפה בצבע אפר סיגריות. באמצע החדר היה שטיח קטן, שניוט השתדל שלא לדרוך עליו מכיוון שהוא נדבק לנעליים. ~ עמוד 162
* קול סגירת הטלפון נשמע, ואחריו הרעים קולו של שדוול, "'נערי היקר'! מתרומם דרומי שכמוך!" <sup>26</sup><br /><sup>26</sup> <small>שדוול שנא את כל הדרומיים, ועל-פי יחסו לעולם כולו, ניתן לחשוב שהוא עצמו מתגורר בקוטב הצפוני.</small> ~ עמוד 166
* אזירפאל וקרולי לא ניהלו את צבא ציידי המכשפות, אך שניהם נעזרו בשירותיו, או לפחות ידעו שהממונים עליהם יהיו מרוצים מקיומו של הארגון. הוא הופיע ברשימת הסוכנים של אזירפאל, מכיוון שאחרי הכול ציפו ממנו לתמוך במי שנלחם במכשפות כפי שציפו מארצות הברית לתמוך במי שכינה את עצמו אנטי-קומוניסט, והוא הופיע ברשימותיו של קרולי מכיוון שאנשים כשדוול לא הזיקו למטרות הגיהינום. להיפך, טענו מתכנני המדיניות בשאול. ~ עמוד 168
==שבת==
* שני אווזים, שחזרו לאנגליה אחרי מסע ארוך ומפרך מעל לאוקיינוס האטלנטי, נחתו על פני המים בצווחות אושר וטבעו מיד. ~ עמוד 172
* גיר קם. ניתן לומר דבר אחד בזכות זיהום האוויר: הוא מעניק לנו זריחות מדהימות. היה נדמה שמישהו העלה את השמים באש.<BR>וגפרור אחד היה יכול להעלות באש את הנהר, אך למרבה הצער לא היה לו זמן לכך. ~ עמוד 173
* '''אל תחשוב על זה כמוות''', אמר המוות, '''ראה זאת כאילו אתה עוזב מוקדם כדי להימנע משעת העומס'''. ~ עמוד 175
* אילו היו צבאות התהילה מנסים לצעוד עם ניוט, היו חלקים מהם נושרים בדרך. וזאת מכיוון שמלבד שדוול וניוט, מתו צבאות התהילה כבר מזמן.<BR>היתה זו טעות לחשוב על שדוול (ניוט לא גילה מעולם מהו שמו הפרטי) כעל מטורף בודד.<BR>פשוט, כל שאר המטורפים כבר מתו. רובם לפני מאות שנים. ~ עמוד 176
* משכורתו של ניוט היתה שילינג ישן אחד בשנה. <sup>28</sup><br /><sup>28</sup> <small>הערה לקוראים צעירים ולאמריקנים: שילינג אחד – חמישה פני. תוכלו להבין ביתר קלות את השיטה הפיננסית שלפיה התנהל צבא ציידי המכשפות אם תכירו את השיטה הכספית הבריטית המקורית.<br>שני גרושים – חצי פני. שני חצאי פני – פני אחד. [...] הבריטים סירבו זמן רב לעבר לשיטה העשרונית מכיוון שזו נראתה להם מורכבת מדי.</small> ~ עמוד 177
* ניוט היה מופתע לו היה נודע לו שמתוך שלושים ותשעה אלף הנשים שנבדקו בסיכה במהלך מאות שנות ציידי המכשפות, אמרו עשרים ותשעה אלף "איי" ; תשעת אלפים תשע מאות תשעים ותשע לא הרגישו כלום מכיוון שהבוחן השתמש בסיכה מזויפת, ומכשפה אחת הצהירה שהסיכה ריפאה בדרך נס את בעיות השיגרון שלה.<BR>שמה היה אגנס נאטר.<BR>היא הייתה הכישלון הגדול של צבא ציידי המכשפות. ~ עמוד 179
* האנגלים, שבאופן כללי הם גזע גס ועצל, לא היו כל להוטים אחרי שרפת נשים כאחיהם בשאר ארצות אירופה. בגרמניה בערו המדורות בדייקנות טבטונית טיפוסית. אפילו הסקוטים החסודים העלו באש מספר לא מבוטל של נשים כדי להעביר את ערבי החורף הארוכים והקרים. אך האנגלים מעולם לא פיתחו חיבה לנושא.<BR>אחת הסיבות לכך הייתה נעוצה אולי באופן מותה של אגנס נאטר, שציין את סוף תקופת ציידי המכשפות באנגליה. אספסוף מריע, שחמתו התלקחה עקב הרגלה המגונה של אגנס להיות כה נבונה וצודקת תמיד ולרפא אנשים ממחלות, הגיע באחד מערבי אפריל לביתה והופתע למצוא אותה יושבת בחוץ וממתינה, לבושה במעילה.<BR>"אתם מאחרים," אמרה להם. "הייתי צריכה לעלות בלהבות כבר לפני עשר דקות". ~ עמוד 180
* כלב, שניצוץ אחרון של אש השאול עדיין ריצד בנשמתו וגרם לו לשנוא את עצמו על מה שהוא עושה, הטה את ראשו הצידה ויבב. ~ עמוד 198
| |||