בשורות טובות: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←שבת: שמירת ביניים |
←שבת: שמירת ביניים |
||
שורה 146:
* האורות נדלקו. הציוויליזציה חדלה לגלוש לעבר הכאוס והחלה לכתוב מכתבים למערכת בנוגע לתגובתם המופרזת של בני האדם בימינו על כל דבר קטן. ~ עמוד 321
* אדם הסתובב והביט בהם בפעם הראשונה. קרולי לא היה מורגל בבני אדם המזהים אותו כה מהר, אך אדם הביט בו כאילו עברה כל ההסטוריה של קרולי לנגד עיניו בתוך שניות. לרגע חש קרולי אימה אמיתית. הוא האמין תמיד שהאימה שחש בהזדמנויות אחרות הייתה הדבר האמיתי, אבל המקרים ההם היו בסך הכל חשש עלוב לעומת האימה שחש עתה. אלה שלמטה יכולים להביא לקץ קיומך, בעזרת, טוב, כמויות בלתי נסבלות של סבל, אבל הילד הזה היה יכול לשים לך קץ בכוח המחשבה בלבד. אם ירצה, סביר להניח שהוא יכול לסדר את העניינים כך שקיומך יימחה לחלוטין מפני העולם, כאילו מעולם לא היית. ~ עמוד 321
* "אתה מבין," אמר קרולי, קולו מלא בקדרות תהומית, "זה לא באמת הולך ככה. אתה חושב שמלחמות מתחילות מפני שמישהו יורה באיזה דוכס זקן או משהו, או שמישהו חותך למישהו אחר את האוזן, או שמישהו מציב את הטילים שלו במקום הלא נכון. אבל אלו רק ''סיבות'' שלא קשורות בכלל לעניין. מה שבאמת גורם למלחמה הם שני צדדים שלא סובלים זה את זה, והמתח שהולך ונבנה ביניהם. ובמצב כזה כל דבר יכול לשמש סיבה. כל דבר." ~ עמוד 322
* דמות עלתה מתוך הבטון הרותח, כמו מלך השדים בהצגת פנטומימה. רק שאם היצור שהגיח כרגע מהרצפה היה מופיע פעם במופע פנטומימה, איש מהצופים לא היה נותר בחיים, והיו צריכים להזמין כומר כדי לשרוף את המקום אחר כך. ~ עמוד 323
* פניו של מטאטרון החלו לעטוץ הבעה שהייתה אופיינית למדי לכל מי שנאלץ להתמודד אי פעם עם טיעוניו של אדם. ~ עמוד 325
* אדם עמד וחייך, דמות קטנה הניצבת בדיוק באמצע הדרך בין השמים לשאול.<BR>קרולי אחז בזרועו של אזירפאל. "אתה יודע מה קרה?" לחש בקול נרגש. "עָזבו אותו בשקט! הוא גדל כבן אנוש! הוא לא התגלמות הרוע או התגלמות הטוב, הוא פשוט התגלמות ''האנושיות'' –" ~ עמוד 327
* הקרקע החלה לרעוד. הרעש הזכיר רכבת מהירה העולה מתוך האדמה.<BR>קרולי התעסק בטירוף בהילוכי הג'יפ.<BR>"זה לא בעל זבוב!" צעק מעל שאגת הרוח. "זה ''הוא'', האבא שלו! זה לא גוג ומגוג, עכשיו זה ''אישי''! תתניע כבר, חפץ ארור!" ~ עמוד 330
* אדם הביט סביבו. הוא הביט כלפי מטה. פניו עטו הבעת תמימות מחושבת.<BR>לרגע קצר התחולל בקרבו מאבק. אבל הוא היה עכשיו בעולמו שלו. תמיד, ובאופן מוחלט, בעולמו שלו.<BR>הוא הניע יד אחת וצייר חצי מעגל.<BR>... אזירפאל וקרולי חשו את העולם ''משתנה''. ~ עמוד 333
==יום ראשון<BR>(היום הראשון של שארית חייהם)==
* בסביבות עשר וחצי בבוקר הביא מחלק העיתונים את עיתוני יום ראשון לדלת הקדמית של בקתת היסמין. הוא נאלץ ללכת שלוש פעמים מהמכונית לדלת.<BR>סדרת החבטות בדלת העירה את ניוטון פולסיפר.<BR>הוא הניח לאנתימה להמשיך לישון. היא הייתה שבורה, האומללה. היא דיברה בחוסר עקביות מוחלט כאשר השכיב אותה לישון. היא ניהלה את כל חייה על-פי הנבואות, ועכשיו לא היו עוד נבואות. היא בוודאי חשה, חשב ניוט, כרכבת שהגיעה לקצה המסילה אך נאלצת להמשיך לנסוע איכשהו. ~ עמוד 341
* "אין שום רע בציד מכשפות. הייתי רוצה להיות ציידת מכשפות. אבל צריך לעשות את זה בתורות, זה הכל. היום אנחנו נלך לצוד מכשפות, ומחר יהיה תור המכשפות לצוד '''אותנו'''..." ~ עמוד 252
* אדם הביט סביבו בזהירות. אחר כך, במשנה זהירות, הביט למעלה ולמטה. ולבסוף הביט פנימה.<BR>ואז...<BR>ו''עכשיו'' היה חור בגדר — גדול דיו כדי שכלב יוכל לעבור דרכו, וכדי שילד יוכל להידחק דרכו כאשר הוא רודף אחריו. והחור הזה היה שם מאז ומעולם. ~ עמוד 357
* אדם היה מסוגל לשמוע דברים שחמקו מאוזניהם של אנשים אחרים.<BR>הוא שמע צחוק.<BR>לא היה זה צחוקה המרושע של מכשפה; היה זה צחוק עמוק וגשמי של מישהי היודעת הרבה מאוד, הרבה יותר מכפי שמומלץ לאדם לדעת.<BR>העשן הלבן התערבל מעל הארובה. לשבריר שנייה ראה אדם בתוך העשן פני אישה יפות. פנים שלא נראו על פני האדמה יותר משלוש מאות שנים.<BR>אגנס נאטר קרצה אליו.<BR>רוח הקיץ הקלילה פיזרה את העשן; הפנים והצחוק נעלמו. ~ עמוד 357
* הוא לא הבין מדוע אנשים מקימים כזאת מהומה כשאוכלים להם את הפירות, אבל החיים היו הרבה פחות ''מהנים'' לו לא היו מקימים מהומה. ולדעתו של אדם, מעולם לא היה תפוח שלא היה שווה את הצרות שבהן הסתבכת מפני שאכלת אותו. ~ עמוד 358
* דמיינו דמות, שחצייה מלאך, חצייה שטן, כולה אנושית... ~ עמוד 359
[[קטגוריה:יצירות ספרותיות]]
| |||