בשורות טובות: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
מ (←‏בראשית: תקלדה)
מ (←‏יום חמישי: תקלדה)
* אדם צעד עכשיו ברישול לאורך השביל המאובק. הוא היה טוב בצעידה מרושלת. הוא לא הניח לגופו סתם להישמט. הוא היה מסוגל לצעוד ברישול תוך כדי ''הפגנת כוונות''. עתה הפגינו כתפיו את התמיהה והתימהון שחשים אלה המואשמים על לא עוול בכפם, כאשר כל מה שרצו לעשות היה לעזור למיד האנושי כולו. ~ עמוד 127
* "מגיע להם שהמכשפות ישתלטו על כל המדינה ויכריחו את כולם לאכול מזון בריאות ולא ללכת לכנסייה ולרקוד בלי בגדים," אמר ובעט באבן. היה עליו להודות שחוץ מהמזון, העתיד בשלטון המכשפות לא נראה מאיים מדי. ~ עמוד 127
* כלב צעד ברישול צייתני ליד אדונו. עד כה לא ענו החיים על ציפיותיו המוקדמות של כלב השאול. הוא חשב שהימים האחרונים לפני יום הדין ייראו קצת אחרת, אך למרות רצונו גילה שהוא מתחיל להינות מהמצב.<BR>הוא שמע את אדונו אומר, "אני בטוח שאפילו בתקופה ''הוויקטוריאנית'' לא הכריחו אנשים לצפות בטלוויזיה שחור-לבן."<BR>הדמות מעצבת את האופי. ישנן כמה דרכי התנהגות אופייניות לכלבים קטנים ושעירים הטבועות בגנים שלהם. אינך יכול להפוך לכלב קטן ולצפות שלא להשתנות ; כמה דחפים כלביים קטנים מתחילים לשלוט באישיותך.<BR>הוא כבר צד עכבר. זו הייתה החוויה המהנה ביותר בחייו.<BR>"יגיע להם אם כוחות האופל ישתלטו עלינו," נהם אדונו.<BR>והיו, כמובן, חתולים, חשב כלב. הוא הפתיחעהפתיע את החתול הענקי של השכנים וניסה להפוך אותו לקריש רוטט בעזרת נהמה גרונית מאיימת. הנהמה תמיד פעלה להפליא על הנשמות המעונות בשאול. הפעם זכה כלב בשריטה באפו שגרמה לעיניו לדמוע. חתולים, חשב כלב, היו ללא ספק קשוחים בהרבה מנשמות תועות. הוא ציפה בכיליון עיניים להתנסות החתולית הבאה שלו. הפעם תכנן לקפץ סביב החתול ולנבוח עליו בהתרגשות. זה היה הימור, אבל מי יודע, אולי זה יפעל. ~ עמודים 127-128
* זה הרגע לתאר את מה שנגלה מעבר לגדר. כפי שתיארה זאת אחר כך, אנתימה ראתה מולה משהו שנראה כמו אל יווני צעיר. או דמות תנ"כית, מאלה שהפגינו שרירים מפוסלים בעודם מביסים את הכופרים ומביאים על ראשם את דמותו של האל, או משהו דומה. הפנים שראתה מולה לא היו שייכות למאה העשרים. הם היו מעוטרות בתלתלי זהב זוהרים. מיכלאנג'לו היה צריך לפסל אותם.<BR>אם כי הפסל היה משמיט ודאי את הג'ינס המשופשף ואת חולצת הטריקו המזוהמת. ~ עמוד 128
* אנתימה לא הפכה את הבקתה למקום ביתי וחמים. רוב חפציה נערמו באי-סדר על השולחן. המראה היה מעניין. החדר נראה, למעשה, כחדרו של כהן וודו שעשה כרגע קניות בחנות לציוד מדעי ~ עמוד 132