טום קלנסי: הבדלים בין גרסאות בדף

* "הוא נלחם - הוא הרג - כדי להגן על משפחתו. אולי אין הדבר לרוחה של אליוט, אבל ברגעים שקטים כמו זה שזכר ג'ק את הפעמים האלה בחיוך דק, עצוב. פחות ממאתיים מטרים מהמקום בו ישב עכשיו, הוא נקב את חזהו של טרוריסט בשלושה כדורים, בקור-רוח וביעילות - בול במטרה! - והוכיח שהיה טעם בכל הדברים שלימדו אותו ב[[W:חיל הנחתים|קוונטיקו]]. העובדה שליבו פעם באותו רגע בקצב של אלף פעימות בשנייה, שהוא היה קרוב להרטיב את מכנסיו, שהיה עליו לבלוע את הקיא שעלה בגרונו, כל אלה היו דברים קטנים. הוא עשה את מה שהיה חייב להיעשות, ובזכות זה אשתו וילדיו חיים. הוא גבר שהוכיח את גבריותו בכל דרך אפשרית - רכש את לבה של נערה נפלאה ונשא אותה לאשה, הוליד שני ילדים שהם מתנת-האל, הגן על כולם במיומנות ובאומץ. בכל פעם שהגורל הציב בפניו את אתגריו, יצא ג'ק לקראתם ועשה את מלאכתו." ~ עמודים 343-344.

* "לפי דברי ה-[[W:פיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה|NORAD]], [[W:פצצת מימן|מתקן גרעיני]] התפוצץ זה עתה ב[[W:דנבר|דנבר]]." ~ עמוד 647.

* "'כ[[W:זאב|זאב]] על העדר'. בבואם לתאר [[W:מלחמת יום הכיפורים|ההתקפה הסורית]] על [[W:רמת הגולן|רמת-הגולן]] בעשראלית בשעה 14:00 בשת, ה-6 באוקטובר 1973, נזכרו רוב הפרשנים, אוטומטית, בשורה מפורסמת זו משירו של הלורד ביירון. אפשר גם להניח כי שורה זו בדיוק עלתה במחשבתם של אלה מהפקדים הסוריים שהיו בעלי נטייה ספרותית, כאשר ליטשו את הפרטים האחרונים בתוכניות המבצעיות העתידות להעמיד מול הישראלים טנקים ותותחים במספר רב יותר מזה שמפקדי השריון המהוללים של [[W:היטלר|היטלר]] היו מסוגלים לחלום עליו. אבל הכבשים שאותן מצא הצבא הסורי באותו יום באוקטובר היו דומות יותר לאיילים גדולי-קרניים בייחום הסתיו מאשר לכבשים המבויתות אותן ניתן למצוא בשירה הפסטורלית. שתי החטיבות הישראליות שנמצאו בגולן, נחותות מהסורים מבחינה מספרית בשיעור של אחת מול תשע, היו עוצבות עילית." ~ על [[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]], עמוד 11.

* "[[W:חטיבה 7|חטיבה שבע]] החזיקה בצפון-הגולן וכמעט לא נהדפה לאחור, בהקימה [[W:קרב עמק הבכא|מערכת-הגנה]] שהיוותה איזון עדין בין נוקשות וגמישות. מוצבים בודדים נאחזו בקרקע בעיקשות, כשהם מתעלים את החדירות הסוריות לתוך מעברי-הרים סלעיים, שבהם יכלו לפגוע בהן קבוצות ניידות של טנקים ישראלים שהמתינו מאחורי הקו הסגול. כאשר החלו התגבורות להגיע ביום השני, עדיין שלטו הישראלים במצב - בקושי. בסוף היום הרביעי, היה צבא הטנקים הסורי שהסתער על חטיבה שבע מוטל לפניה כחורבה מעלה-עשן." ~ על [[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]], עמוד 11.