טום קלנסי: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות)
Marloweperel (שיחה | תרומות)
שורה 64:
* "לפי דברי ה-[[W:פיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה|NORAD]], [[W:פצצת מימן|מתקן גרעיני]] התפוצץ זה עתה ב[[W:דנבר|דנבר]]." ~ עמוד 647.
* "'מה שאתה כמעט הנחת להם לעשות!' ראיין נעץ אצבע בחזהו של ה[[W:נשיא ארצות הברית|נשיא]]. 'אתה האיש שירד מהפסים! אתה האיש שהביא אותנו עד לסף - ועכשיו הסיבה האמיתית בגללה אתה מוכן לטבוח [[W:טהרן|עיר]] שלמה היא מפני שאתה מטורף מזעם, מפני שגאוותך נפגעה ואתה רוצה לגמול מידה כנגד מידה. אתה רוצה להראות להם שאיש אינו יכול להגיד לך מה לעשות! זו הסיבה, נכון? נכון?' פאולר החוויר. ראיין הנמיך את קולו. 'יש צורך בסיבה יותר טובה בכדי להרוג בני-אדם. אני יודע. אני הייתי חייב לעשות זאת. אני אכן הרגתי בני-אדם. אתה רוצה להאיש הזה ייהרג, אנחנו יכולים לעשות זאת, אבל אינני הולך לעזור לך להרוג עוד מאה אלף רק כדי לחסל את האיש שאותו אתה רוצה.' ראיין פסע לאחור. הוא הטיל את כרטיס הזיהוי שלו על השולחן ויצא מהחדר." ~ עמוד 793.
* "'כ[[W:זאב|זאב]] על העדר'. בבואם לתאר [[W:מלחמת יום הכיפורים|ההתקפה הסורית]] על [[W:רמת הגולן|רמת-הגולן]] בעשראליתהישראלית בשעה 14:00 בשת, ה-6 באוקטובר 1973, נזכרו רוב הפרשנים, אוטומטית, בשורה מפורסמת זו משירו של הלורד ביירון. אפשר גם להניח כי שורה זו בדיוק עלתה במחשבתם של אלה מהפקדים הסוריים שהיו בעלי נטייה ספרותית, כאשר ליטשו את הפרטים האחרונים בתוכניות המבצעיות העתידות להעמיד מול הישראלים טנקים ותותחים במספר רב יותר מזה שמפקדי השריון המהוללים של [[W:היטלר|היטלר]] היו מסוגלים לחלום עליו. אבל הכבשים שאותן מצא הצבא הסורי באותו יום באוקטובר היו דומות יותר לאיילים גדולי-קרניים בייחום הסתיו מאשר לכבשים המבויתות אותן ניתן למצוא בשירה הפסטורלית. שתי החטיבות הישראליות שנמצאו בגולן, נחותות מהסורים מבחינה מספרית בשיעור של אחת מול תשע, היו עוצבות עילית." ~ על [[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]], עמוד 11.
* "[[W:חטיבה 7|חטיבה שבע]] החזיקה בצפון-הגולן וכמעט לא נהדפה לאחור, בהקימה [[W:קרב עמק הבכא|מערכת-הגנה]] שהיוותה איזון עדין בין נוקשות וגמישות. מוצבים בודדים נאחזו בקרקע בעיקשות, כשהם מתעלים את החדירות הסוריות לתוך מעברי-הרים סלעיים, שבהם יכלו לפגוע בהן קבוצות ניידות של טנקים ישראלים שהמתינו מאחורי הקו הסגול. כאשר החלו התגבורות להגיע ביום השני, עדיין שלטו הישראלים במצב - בקושי. בסוף היום הרביעי, היה צבא הטנקים הסורי שהסתער על חטיבה שבע מוטל לפניה כחורבה מעלה-עשן." ~ על [[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]], עמוד 11.
* "[[W:חטיבה 188|חטיבת 'ברק']] החזיקה בדרום-הרמה והיתה בת-מזל פחות. כאן היו פני הקרקע מתאימים פחות פחות להגנה, ונראה שכאן גם היתה המנהיגות הקרבית הסורית טובה יותר. בתוך שעות נשברה חטיבת 'ברק' לכמה חלקים. אף-על-פי שבהמשך הלחימה התברר שכל אחד מהחלקים הללו היה מסוכן לסורים כקן של צפעונים, מיהרו ראשי-החץ הסוריים לנצל את הפערים ולדהור לעבר יעדם האסטרטגי, הכנרת. המצב שהתפתח בשלושים ושש שעות היה , כפי שהתברר, המבחן החמור ביותר לכוחה הצבאי של ישראל מאז [[W:מלחמת השחרור|1948]]." ~ על [[W:מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]], עמוד 12.