בלז פסקל: הבדלים בין גרסאות בדף

נוספו 626 בתים ,  לפני 10 שנים
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
* "מאחר שהטבע עושה אותנו תמיד אומללים בכל מצב, תשוקותינו מציירות לפנינו מצב של אושר, מתוך שהן מדביקות אל המצב שאנו שרויים בו את הנאותיו של מצב שאין אנו שרויים בן. אילו זכינו להנאות אלו לא היינו על שום כך מאושרים מפני שהיו מתעוררות נו תשוקות אחרות התואמות מצב חדש זה" ~ הגיגים פסקה 109 ב'
* "אין מועקה גדולה יותר לאדם מלשהות במנוחה שלמה, בלי תשוקות, בלי עיסוק, בלי הסחת דעת, בלי שקידה. אז הוא מרגיש את אפסותו,את נעזבותו, את אומללותו, את אי-שלמותו, את תלותו, את חולשתו, את ריקותו. עד מהרה יפרצו ממעמקי נפשו ה[[שעמום]], הדכדוך, העצב, הצער, הרוגז, הייאוש" ~ הגיגים, פסקה 131
* “מרגילים את האדם מילדותו לדאוג לכבודו, לרכושו, לידידיו וגם לרכושם ולכבודם של ידידיו. מעמיסים עליו עניינים, לימוד שפות, תרגילים ונוטעים בליבו את האמונה שלא יוכל להיות מאושר אם לא יהיה מצב הדברים טוב בכל הנוגע לבריאותו, לכבודו, לנכסיו ולנכסי ידידיו, ושאם יחסר לו ולו אחד מאלה אומלל יהיה. באורח זה מטילים עליו תפקידים ועיסוקים שמטריחים ומוגיעים אותו מהנץ החמה. הרי זו, תאמרו, דרך מוזרה לעשותו מאושר, וכי יש דרך בטוחה מזו לעשותו אומלל? יש דרך כזו! איך לעשות זאת? די לפטור אותו מכל אותן דאגות. או אז יראה את עצמו, יחשוב על מה שהינו, מאין בא ולאן הוא הולך. על כן שום העסקת דעת ושום הסחת דעת אינה מיותרת. משום כך, לאחר שהוכנו לאדם תילי תילים של עניינים, הנה אם יש לו שהות להפוגה, יועצים לו לנצל את הזמן הזה כדי לבדר את דעתו, לשחק, להיות תמיד עסוק עד למעלה ראש.
:כי לב האדם נבוב ומלא פסולת" ~הגיגים, פסקה 143
* "אותו האיש שהוא מתייסר ימים ולילות רבים בזעם ובייאוש משום שנלקחה ממנו איזו כהונה או על שום שנדמה לו שפגעו בכבודו. אותו האיש עצמו יודע גם יודע שהוא עתיד להפסיד הכל על ידי המוות ואינו חרד ואינו מתרגש. דבר מבעית הוא לראות באותו הלב ובאותה השעה רגישות זו כלפי עניינים פעוטים וחוסר רגישות מוזר זה כלפי עניינים העומדים ברומו של עולם" ~ הגיגים, פסקה 194
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=בלז פסקל|ויקישיתוף=Category:Blaise Pascal}}