בית הקופים: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←ציטוטים: שמירת ביניים |
שמירת ביניים |
||
שורה 51:
* איזבל בילתה את הימים הבאים ביצירת קשר עם גני החיות הגדולים ובתי מחסה לפרימטים, אבל אף אחד מהם לא קלט קופי בונובו. היא התקשרה לסוכנויות שסיפקו "בעלי חיים-שחקנים", והעמידה פנים שהיא לקוחה. הציעו לה את שירותיהם של קופי מקוק, מנדרילים ושימפנזה בן שנתיים אך היא התעקשה שהיא זקוקה לכמה קופי אדם בוגרים למסע הפרסום שלה. אחד הסוכנים אמר שאולי תצליח לגרד כמה שימפנזים נוספים, אך הם כולם יהיו צעירים, וקונן על שני האורנגאוטנגים שאיבדה תעשיית הבידור לפני קצת יותר משנתיים. (איזבל ידעה שהאורנגאוטנגים הועברו ל"קרן לקופי אדם" בדה-מוין, שם הם חיים במתחם פאר היצירה עם אורנגאוטנגים אחרי, אך הסוכן נשמע כאילו איזה גורל אכזר התרגש עליהם.) ~ עמוד 128
* שישה קופי אדם לא יכולים פשוט להיעלם. הם יכולים לפרוץ מנעולים בעזרת קשים, לפרק צינורות של מערכת הסקה, לתלוש בריחים ממשקופים, לפרוץ החוצה דרך קירות גבס, לנתק מסגרות של חלונות – כל אלו פירושם שהם נמצאים במקום שהיה ערוך לקבל אותם. כיוון שלא מדובר בגן חיות או בבית מחסה, זאת מוכרחה להיות מעבדה ביו-רפואית. ~ עמוד 132
* בזמן שהיה עסוק באריזה, ג'ון מצא את כתב היד הערוך של ''מתכון לאסון'' בארון שבחדר האורחים. פראן סידרה אותו על פי מספרי העמודים, ערמה מעל את כל מכתבי הדחייה וקשרה הכול בשתי גומיות לאורך ולרוחב. המכתב עם המילה ''לא'' באותיות אדומות גדולות נח בראש הערמה; זה מהה שבחרה שבתה תראה בפעם הבאה שהיא תפתח את הארון בחדר האורחים. ~ עמוד 148
* איזבל עמדה ברחוב מגורים באלמוגורדו, ניו מקסיקו, מאחורי מסחרית בחברת אישה שקראה לעצמה רוז. רוז שימשה כטכנאית בקרן קורסטון, מעבדה לחקר פרימטים, אך למעשה היתה סוכנת סמויה של עמותה להגנה על בעלי חיים. הם עמדו ממש מעבר למגרש החניה של המעבדה, שהיה מואר עמומות. ~ עמוד 150
* רק בשנה שעברה הם [קרן קורסטון] זומנו שמונה פעמים לבית המשפט בשל הפרות חוק הנוגעות לגודל הכלובים ולטיפול בסיסי, ושנתיים קודם לכן נקנסו אחרי שהשאירו שלושה שימפנזים זקנים בחוץ, סגורים בארגזים מחניקים בשמש קיץ חמה, והתוצאה הצפויה היתה שהם מתו ממכת חום. הפרשה חוללה סערה קצרה של עניין תקשורתי והתקוממות ציבורית, כיוון שהשלושה שימשו בעבר קופי ניסוי של חיל האוויר. באדי, אייוון ודונלד היו כוכבים גדולים בצעירותם, יקירי תקשורת שחיוכיהם העצומים – כשחולצו מקפסולות החלל שלהם אחרי שהתרסקו לים – התנוססו על שערי מגזינים בכל רחבי הארץ. מה שהציבור האמריקני לא ידע הוא שהחיוכים היו למעשה העוויות של פחד, הוא לא ידע שבאדי, אייוון ודולנד הושגו בדרך כל שמפנזה "שנלכדה בטבע", כלומר נתלשו מחיקה של אמם שנרצחה, או שחמש השנים הראשונות לחייהם בשבי עברו עליהם בצנטריפוגות עצומות ובתאי לחץ שנועדו לבחון את קשיי המסע בחלל על הגוף האנושי. הוא גם לא ידע שהשימפנזים שימשו כבובות מבחן ריסוק והוטחו שוב ושוב בקירות במהירויות גבוהות כדי לפתח חגורות בטיחות שירתמו בצורה יעילה אסטרונאוטים אנושיים במהלך הכניסה בחזרה לאטמוספירה. ~ עמודים 150-151
* תיבת הדואר של איזבל היתה מלאה: ג'ואל העביר לה עשרות מאמרים, תקצירים וסיכומים מימיו של פיטר כעוזר מחקר. הוא השתתף במחקרים על ההשפעות של חסך אימהי על שימפנזים, ובהמשך על לחץ כתוצאה מהגבלת תנועה. הוא הפריד בין תינוקות לאמם בלידתם, הכניס אותם לכלובים בחברת "אם" עשויה תיל או בד כותנה ומדד כמה זמן לוקח לכל קבוצה למות. הוא הושיב שימפנזים על כסאות עץ כשהם קשורים בראשם, ידיהם, רגליהם ולרוחב החזה, והשאיר אותם כך במשך שבועות בכל פעם, וכל זה כדי להגיע למסקנה המדימה שבעקבות זאת נרשמה עלייה ברמת הלחץ. {{הערה|תיאור הניסוי מתבסס על [http://www.chai-online.org/he/compassion/h_experiment_psychological.htm ניסויו של הארי הרלו] ודומיהם}} ~ עמוד 161
* איזבל בהתה בתמונות של שימפנזים קשורים ברצועות בישיבה זקופה בתחושה מבחילה של דז'ה-וו. היא הכירה את התמונות האלה. אלה היו התמונות על השלטים שגארי ושות' נופפו בהם. לפתע הבינה מדוע משמרת המחאה צצה לפני שנה – בדיוק כשפיטר התקבל לעבודה. ~ עמוד 161
* בזמן שהמתינה לגרר, היא [איזבל] בחנה את שלט החוצות. הוא הציג תמונות מתחלפות של הקופים, אך פרט להם לא היה אלא תאריך, שעה ומה שנדמה כמו כתובת של אתר אינטרנט: [http://www.apehouse.tv www.apehouse.tv]. ~ עמוד 164
==הערות שוליים==
| |||