משה תמיר: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Marloweperel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 2:
* "צבא צריך לעשות את משימתו והאזרחים חייבים להביע דעתם. אני לא נכנס בכלל בספר לשאלת ההצדקה של שהותנו בלבנון. זה היה ויכוח פוליטי. ניסיתי להבין, לאחר מעשה, למה בשטחים אפשר היה להצליח חלקית מול טרור וגרילה ובלבנון לא. אחת המסקנות היא שקשה לנצח מלחמה בשטח כשאתה יושב מבחוץ. ביהודה ושומרון אנחנו נלחמים מבפנים, בתוך שטח מתוחם, כשיש לנו יכולת סבירה למנוע יציאת אנשים ואמצעי לחימה. אני מקווה גם שלמדנו לקח בכל מה שקשור בניתוק הטרור מאחיזתו העממית. חלק גדול מהעוצמה של חזבאללה נבע מהתמיכה שקיבל מאזרחי לבנון." ~ מתוך ראיון לעיתון "הארץ"
* "גולני היא כמו כלב רוטוויילר. לא נעים להחזיק רוטוויילר בבית: הוא שורט את הקירות ועושה את הצרכים שלו על השטיח. אבל אם מישהו ינסה לפרוץ אליכם הביתה, תמיד תעדיפו שיהיה לכם שם רוטוויילר ולא פודל." ~ על [[W:חטיבת גולני|חטיבת גולני]] , מתוך הכתבה [http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1092419.html לחנך את צ'יקו].
*"הגענו עם המון ניסיון מלבנון ועם הרבה ביטחון ביכולת. כשבאתי להציג תוכניות מבצעיות לפעולה, ראיתי מפקדים אחרים מהססים מול התצ"א (תצלום אוויר). אני אמרתי: אם צריך, נעשה את זה, בכל מחיר. ידעתי שאנחנו מסוגלים להיכנס ללב טול-כרם וג'נין ולהכריע, ב[[W:אינתיפאדת אל אקצה|אינתיפאדת אל אקצה]]כי עמד לנגד עיני מה שאני מכיר יותר טוב מהמשפחה שלי: הרובאים של גולני, שביום-יום עושים לנו צרות, אבל בלחימה אין עוד יחידה כזו בעולם." ~ על לחימת [[W:חטיבת גולני|חטיבת גולני]] ב[[W:אינתיפאדת אל אקצה|אינתיפאדת אל אקצה]], מתוך הכתבה [http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1092419.html לחנך את צ'יקו], עיתון "הארץ", 5 בספטמבר 2003.
* "מגיל 18 עד גיל 36 - 37 הייתי בלבנון. כמעט כל השירות הצבאי שלי זה מה שעשיתי, חוץ מתקופות קצרות של מנוחה. עולם המושגים שלנו והעיצוב שלנו כאנשים בוגרים התרחש בלחימה הזאת, וביום אחד זה איננו. אתה מסתכל לצד השני של הגדר ופתאום העולם כמו שאתה מכיר אותו כבר לא קיים. נהרגו לנו אנשים, עברנו חוויות קשות. השקענו שם את מיטב שכלנו, דמיוננו ומרצנו, ופתאום זה נעלם." ~ מתוך ראיון לעיתון "ישראל היום", 14 במאי 2010 ([http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=6569 מקור]).
* "בעקבות התגובה של חזבאללה אחרי ההיתקלות חשתי תכונה אחרת מאשר באירועים קודמים, והבנתי שכנראה מי שנמצא בשטח הוא מישהו שיש לו חשיבות מבחינתם. זה היה אחרי אסון השייטת, וידענו שחלקים מגופתו של איתמר אליה עדיין לא הוחזרו. היה לי ברור שתהיה החלפת גופות, וזה מה שעבר לי בראש, אז נתתי את הפקודה. כשאתה מקבל החלטות קשות, עומד מאחורי זה מטען רגשי. סבא שלי היה נעדר 50 שנה. הוא היה מ"פ בקרב על לטרון במלחמת השחרור ומצאו אותו רק אחרי 50 שנה. אתה לא מבין כמה זה חשוב." ~ על החלטה להביא לישראל את גופתו של בנו של השייח [[חסן נסראללה]], מנהיג החזבאללה, לאחר שנהרג בקרב עם לוחמי סיירת אגוז. מתוך ראיון לעיתון "ישראל היום", 14 במאי 2010 ([http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=6569 מקור]).
שורה 10:
* "זו ביקורת מקצועית על איך שהצבא מתנהל. הספר מיועד לקצינים צעירים ואני חושב שאחד הדברים הכי חשובים זה להבין שאיש צבא זה מקצוע, וצריך ללמוד את המקצוע הזה. חשוב לדעת גם מה עשו במקומות אחרים, איך התנהלו מפקדים אחרים, ללמוד מהשגיאות שלהם, מהלקחים שהפיקו. בצה"ל יש תופעה של לימוד רק מהעשייה שלנו, זו קצת צרות אופקים" ~ על ספרו- "מלחמה ללא אות". מתוך ראיון לעיתון "ישראל היום", 14 במאי 2010 ([http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=6569 מקור]).
* "חלק גדול מאוד מהטקטיקות שפיתחתי ביחידת אגוז, שהמהות שלה היה לפתח טקטיקות חדשות, באו מספרים שנכתבו על ידי הצבא הבריטי על הלחימה בהימליה, באינדוצ'יינה. זו היתה תקופה ארוכה של לחימה בזמן האימפריה הבריטית, לפני מלחמת העולם השנייה, בג'ונגלים ובשטח סבוך. אבל במיוחד בלחימה של הצבא הבריטי נגד גרילה בכל רחבי האימפריה. היה לי הרבה מה ללמוד ממה שקרה שם. גם הניסיון של האמריקנים בווייטנאם, בטח ברמות הנמוכות, הוא מאלף." ~ מתוך ראיון לעיתון "ישראל היום", 14 במאי 2010 ([http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=6569 מקור]).
* "יום אחד הצטרפתי לאחד מהטורים של הלוחמים. אז אחד הלוחמים שמזהה אותי אומר לי: 'וואללה המח"ט, הרבה זמן אני רוצה לשאול אותך, תגיד אנחנו כבר איזה שבועיים הולכים מבית לבית, מבית לבית, אני כבר לא יודע לאן אנחנו הולכים?' אני מסתכל עליו ככה, לא ידעתי מה לענות. חייכתי. אז הסמל שלו אומר לו: 'תגיד לי, מה איכפת לך? אתה רואה מי מלפניך? אתה רואה מי מאחוריך? המספר ברזל שלך אצלך? תמשיך ללכת, אנחנו מתקדמים'. בסוף ככה הדברים האלה נראיפ ו..." ~ על הלחימה בב[[W:אינתיפאדת אל אקצה|אינתיפאדת אל אקצה]]. מתוך "בחזרה לאינתיפאדה השנייה: היציאה ל'חומת מגן' והביקורת בצבא על התנהלות שרון", כתבתו של רביב דרוקר בתוכנית "המקור", באתר נענע 10, 18 בפברואר 2013 ([http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleId=959267&sid=126 מקור]).
* "ההצלחה תגיע קודם כל ממוכנות הפלוגה לקרב. פלוגה שמבצעת מעצר טוב באיו"ש לא בהכרח יודעת להילחם. אבל פלוגה שיודעת להילחם, יודעת לעצור לפחות ברמה בינונית. הגורם הקובע ביותר הוא האימונים וזה תלוי במפקדים. אימון בלתי נכון בשטח שגוי רק יגדיל את הפערים המקצועיים. קיימים הרבה סגנונות פיקוד. מפקדים צעירים נופלים לפעמים למלכודת הזחיחות עם פרוץ הקרבות. דעו לכם שתמיד תהיו מופתעים. כשזה יקרה תצטרכו להמשיך הלאה, כי זה מה שמצפים מכם. תבינו, מלחמה היא בלאגן. תארו לעצמכם שהכל מבולבל; מי שמימינך 'לא מבין כלום' ומי שמשמאלך יורה לתוך גבולות הגזרה שלך. אתם, כמ"פים, צריכים להגדיר את המשימה גם אם היא לא ברורה. מפקדים גדולים הם אלה שניחנים בחשיבה מחוץ לקופסה. בכל הקשור למשמעת בצבא אני מעתיק מהספרטנים שעשו את 'הפעולה הכי פשוטה בצורה מושלמת בתנאים הכי קשים'. מבחינתי, פקודים שממלאים סוציומטרי טוב מדי על המפקדים שלהם לא מעידים בהכרח על פיקוד טוב, מכיוון שזה מוכיח שהמפקד בעיקר רוצה לרצות אותם." ~ תא"ל משה (צ'יקו) תמיר לחניכי קורס מפקדי פלוגות וגדודים עליו פיקד. מתוך הכתבה "הקורס לאומנויות לחימה" מאת שחר הלווינג, מתוך ביטאון "ביבשה" ([http://mazi.idf.il/5772-8123-he/igf.aspx מקור]).
* "כל חיי הבוגרים עסקתי בלחימה, אך ה[[W:חמאס|אויב]] שאנו נלחמים מולו כאן הוא האכזרי והפנאטי ביותר שנתקלתי בו מימי." ~ ([http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1361738 מקור]).