גבי אשכנזי: הבדלים בין גרסאות בדף

* "בימים שבהם התמודד מול [[דני חלוץ|דן חלוץ]] על הרמטכ"לות, כמה זה נראה עכשיו רחוק, בחר גבי אשכנזי, מכל היתרונות האפשריים שלו על מתחרהו, לציין דווקא אחד לא צפוי: אני יודע מה זה לחטוף. זה לא משהו שבצה"ל מציינים בדרך כלל בארסנל הניסיון המעשיר של קצין, אבל אשכנזי היה חוזר לימים נעדרי התהילה של ההתשה בחזית הסורית, אחרי [[מלחמת יום הכיפורים]]. הוא מפקד מחלקה צעיר בגדוד 12 של גולני (המלחמה תפסה אותו באמצע קורס הקצינים), החטיבה מחזיקה קו במובלעת שנכבשה במלחמה, ומדי יום אנחנו והם יורים וחוטפים. לקחי המשמעת המבצעית, ההתמדה, היכולת להחזיק מערכת גם בתנאים שלא הורגלה בהם ושכל מהותה (בוודאי בצה"ל, המצטיין כשהוא מסתער ולוקה במגננה ובאורך רוח) מתנגדת לו, ובעיקר ההבנה שהקרב אינו רק ניצחון מהיר, חלק ואלגנטי – כל אלה היו בעיניו נכסים חיוניים למי שרוצה לפקד על הצבא. אשכנזי עלול להטעות את מי שאינו מכיר אותו, בוודאי את מי שכל מה שהוא יודע עליו הוא דיוקנו אוכל העקרבים מ'[[ארץ נהדרת]]'. הוא הרמטכ"ל הראשון זה עשרות שנים שבקורות חייו הצבאיים לא מופיעה המילה המיתולוגית 'סיירת', אבל בכל רמה, מקמב"ץ [[W:חטיבת גולני|גולני]] ועד ראש חטיבת המבצעים ועוזר ראש אג"ם, היה גם בתפקידי מטה. הוא אדם חם, פיקח, חד חושים, מיומן מאוד במערכות אנושיות וזהיר. ההימנעות הנזירית שלו מתקשורת מאז נכנס לתפקידו אינה רק מסר שצה"ל חוזר לצניעות ולהסתגרות, אחרי הפריצות התקשורתית והפוליטית בימיהם של חלק מקודמיו. היא גם תואמת את הזהירות שלו, לעתים גם בזמנים שחלק מפקודיו היו רוצים שידבר." ~ [[עפר שלח]], במאמר בעיתון "מעריב", 10 בינואר 2009 ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/837/691.html מקור]).