סאלח שבתי

סאלח שבתי הוא סרט קולנוע קומי ישראלי בבימויו של אפרים קישון ובכיכובו של חיים טופול, שיצא בשנת 1964. זהו הסרט הישראלי הראשון שהועמד לזכייה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר והראשון שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. מאוחר יותר הופק גם כמחזמר. הסרט עוסק בעולמם של העולים החדשים מארצות ערב בראשית ימי המדינה.

• "אשכנזים זה בשביל להפסיד, לא בשביל להתחתן" ~ סאלח, על החברות בין בתו חבובה לבין חבר הקיבוץ זיגי.
• ,בג'ומלאן חי משיח הזקן, לבד בבית בלי אשה בלי בן. בכד שם כסף עד גיל שבעים שנה, בשביל לקנות אשה לחתונה. כמה דינר אסף? אללה יודע! אולי שלוה דינר, אולי פי מאה! אולי שלושים דינר, אולי כפליים! אולי שלוש מאות, נשתה לחיים! ולמשיח טוב, אללה יביא לו מזל טוב" ~ שיר ששרו העולים בבית הקפה של המעברה בניצוחו של סאלח.

שיחות

• "מר גולדנשטיין: הכל סודי. לא רואים שום דבר!

סאלח: אז איך יודעים מה שמת במעטפה? מר גולדנשטיין: לא יודעים, אבל משלמים. זהו דמוקרטיה". ~ בהקשר לבחירות.