מרטין בובר: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 24:
* "חינוכה של קבוצה אינו אפשרי, אלא אם כן מכיר המורה כל יחיד ויחיד שבה, ונדרש אליהם בבחינת יחידים, ובא במגע עמהם בבחינת יחידים. מגע – הרי זה יסודו ושורשו של החינוך."
* "תכליתו הראשונה של הלימוד, תכלית שזיקתה אינה פוסקת לעולם, היא בירור המושגים. והדברים אמורים בייחוד בתחום מדעי הרוח, ובייחוד שבייחוד במדעי החברה. כאן מתחילה רשותה של השיטה הסוקראטית, שכוונתה לשכלל את הווית האדם על-ידי שיפור הכרתו. מעשה במושלה של אחת ממדינות סין העתיקה, שעלה בדעתו להזמין את קונפוציוס לעמוד בראש ממשלתו. שאל תלמיד אחד את קונפוציוס, באילו תיקונים יפתח את פעולתו. ענה הרב: "בתיקון המושגים". וכשראה שאין דבריו סבורים לתלמיד, הוסיף ופירש: "מקום שהמושגים אינם נכונים, הדיבורים אינם הולמים, וכשהדיבורים אינם הולמים, המעשים אינם נעשים" ודבריו הם אמת לאמיתה: שהרי בנקודה זו, נקודת בהירותם ואי-בהירותם של המושגים, קובע מעמד התודעה במידה רבה את מעמד ההוויה."
* "שאלה: אמרת שאתה נגד עקרונות; גם זה עצמו עיקרון. מהו עיקרון לדעתך? בובר: עיקרון הוא שיש תמיד לנהוג כך וכך. שאלה: 'תעזור לחברך' זהו עיקרון? בובר: אם תעשה זאת עיקרון, תטעה. יש מקרים שאי-אפשר לעזור ושאסור לי לעורר בתוכי את הרגש שאני רוצה לעזור לו שכן הוא אינו רוצה בכך. יש בכל פעם לשקול מחדש. שאלה: ולפי מה אשפוט? בובר: עיניים פקוחות - זה מה שאני מציע, ולא עיקרון." מתוך "אין שאננים בציון"
* "בובר: האם יש לנו (לציונות) עוד 'לשם'? אמרנו 'גאולה', 'גאולת האדמה', 'גאולת העבודה'. אמרנו אפילו לפעמים 'גאולת האדם בישראל'. שורשו של הדבר היה מושג שבאמונה, אבל נטלנו ממנו אותו יסוד. אמרנו לגאול את האדמה והתכוונו - לעשותה אדמת יהודים. אדמת יהודים לשם מה? בן-גוריון: להוציא לחם מן האדמה! בובר: לשם מה? בן-גוריון: בשביל לאכול! בובר: לשם מה? בן-גוריון: מספיק! בובר: אני שואל - לאכול לשם מה? אני שואל - לחיות לשם מה? לא די לחיות. הרי כולנו יודעים, שבחיי היחיד אין די בזה. היחיד יודע שצריך 'לשם', לא סתם לחיות. אלא כשהמדובר הוא בקבוצה, בעם, מיד משתנה הדבר. אומרים - עם חי למען עצמו. אני שולל את הדבר הזה." מתוך "תקווה לשעה זאת"
{{פוטנציאל}}
{{מיון רגיל: בובר, מרטין}}
| |||