ארז גרשטיין: הבדלים בין גרסאות בדף

* "הפגיעה הנקודתית היתה בפעילי חיזבאללה, שידוע כי היה דם של חיילי גולני על ידיהם, ובכך למעשה נסגר מעגל נוסף במלחמה מול המחבלים בלבנון. אני לא יכול להבטיח שהצד השני לא ישתגע ויתחיל לירות קטיושות. העיקרון היה לפגוע במחבלים ובפעילים. אין זה סוד שפעיל שטח ומפקד בארגון אינו קל להחלפה ואין לחיזבאללה אין-סוף מפקדים. כך אנו מקווים לפגוע במכות מדויקות בתשתית. הפעולה מראה יכולת מרשימה של איסוף מודיעיני, אשר תרם לחיילים לפעול בשטח בנוי ועל ידי כך להוכיח למחבלים שגם בשטח שלהם הם לא בטוחים." ~ על מבצע שביצעה סיירת גולני בלבנון, בעת שגרשטיין שימש כמפקד חטיבת גולני. מתוך כתבתו של איתן רבין, "פגענו במחבלים שדם חיילי צה"ל על ידיהם", "הארץ" 05.08.1997 ([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=410661#post4330874 מקור]).

==נאמר עליו==

* "ארז היטיב להבין כי הזכות להוביל חיילים נקנית רק במתן דוגמה אישית ובמילוי חובת הכנתם, אימונם והובלתם מלפנים. בהתנהגותו היה תמיד מודל לחיקוי, והערצת החיילים אליו לא ידעה גבול." ~ רא"ל גבי אשכנזי על ארז. מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 15.

* ". סרן א' הוא קיבוצניק מתולתל וגבוה והוא מבקש שאמתין, כי המח"ט מסייר ביחידה ועליו להתלוות אליו. מח"ט גולני האחרון הזכור לי הוא [[W:יונה אפרת|יונה אפרת]], שנקרא בפי כולנו 'סבא'. עכשיו, כשאני מביט מקרוב במח"ט החדש אני מגלה שמתחת לדרגות ולזקן מסתתר בסך- הכל [[W:ברוך שפיגל|ש']], שאינו אלא אחד הנובמברים הקטנים של הסיירת בימים ההם. אחר- כך יש לי שיחה קצרה עם א'. הוא בחור חביב ורציני ומקרין סביבו את ההילה הפלס"רית המקצועית המקובלת. אני לא מספר לו שבמסגרת התחקיר המוקדם שלי שוחחתי גם הבקר של התרגיל האחרון שלו. 'הוא מקצוען אדיר,' אמר לי הבקר הנלהב על א', 'יש לו בטחון עצמי עם כיסוי, והיחידה נמצאת ברמה שלא היתה בה מעולם.' אני מאמין לו. גם הוא היה פעם בסיירת. כהרגלי, אני מציץ לראות את הספרים המונחים על שולחן המ"פ. יש שם 'בריגאדיר הרגלים', 'צבאו הפרטי של פופסקי', 'מדריך החרקים בישראל" (ואני מקווה שהספר עוסק רק באנטומולוגיה), 'תולדות בית שני', 'טייסי מסוקים בוויאטנם', 'אלטלנה' (סליחה על הביטוי), 'ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי', 'לקסיקון ציוני' וספר גיאולוגיה. א' מתכוון לעסוק יום אחד בארכיאולוגיה, ובינתיים הוא משמיע לי טקסט, שאם הייתי עוצם את עיני הייתי בטוח שהזמן עמד מלכת. כמו כל מ"פ ב[[W:סיירת גולני|סיירת גולני]], לפניו ואחריו, הוא פוסק, חד וחלק, ש:

* "את ארז אני מכיר עוד מימיי כלוחם בפלוגה הרובאית של [[W:גדוד 51|גדוד 51]]. באותה תקופה הוא שימש כמג"ד. ארז הוא זה שהוציא אותי לקורס קצינים. כשחזרתי מהקורס, המשכתי לשמש כמ"מ וסמ"פ תחת פיקודו. שם, למעשה, התחילה ההידברות שלנו. ההיתקלות הראשונה שלי הייתה ביחד איתו; יצאנו ללכוד שלושה מחבלים ליד הכפר רומיא'א בדרום לבנון. הייתי מ"מ צעיר בפלוגה הרובאית. המתנו במארב לחוליה שתגיע. בסופו של דבר, כשהיא הגיעה, ארז זיהה אותה ראשון עם החושים המחודדים שלו. הוא מיד הפנה את תשומת לבי, כי הייתי מפקד הכוח. אני זוכר איך הוא התייחס למצב בשטח, בקור רוח לא מוסבר, ובמקביל גם תדרך אותי. הוא אמר, פחות או יותר: 'תמיר, אנחנו פותחים באש, אתה באיגוף עם החוד, וזה או שאתם הורגים אותם או שאתה לא חוזר יותר לרובאית'. פתחנו מיד באש, ושנייה אחרי זה כבר קמתי להסתערות. אם לומר את האמת, חששתי יותר מארז מאשר מהמחבלים. במהלך הדילוגים חטפנו אש תופת לתוך הכוח, ועצרתי כדי להבין מאיפה יורים עלינו. ניסיתי להבין את תמונת המצב והסתכלתי על ארז. כדורים שרקו מסביבו והוא, עם כל הגובה שלו, פשוט עמד, לא פחד מכלום, וסימן לי להמשיך בהסתערות כאילו זה תרגיל. כשאתה רואה כזה דבר אתה לא יכול להיכשל. מיד הרגנו אותם. אחרי זה, כמו שרק ארז יודע לעשות, הוא ישר הוציא את הפנקס שלו ורשם שביום הזה והזה, החייל הזה והזה הרג ככה וככה מחבלים. זה מה שעניין אותו אחרי היתקלות. וזה גם מה שהיה כל כך יפה באיש הזה." ~ תא"ל [[W:תמיר ידעי|תמיר ידעי]] על מפקדו ארז גרשטיין. מתוך הכתבה [http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=410661&highlight=%E2%F8%F9%E8%E9%E9%EF#post3313650 רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין], [[W:במחנה|במחנה]], ‏ 27.02.2009.

* "אני לא אשכח איך מותו נודע לי. הייתי כבר מג"ד, והייתי בדרכי לצפון, איפשהו ליד בית שמש, התקשר אליי חבר ושאל אותי עם שמעתי מה קרה. עניתי לו שלא ידוע לי שום דבר, והוא סיפר ששיירה של ארז עלתה על מטען ויכול להיות שארז נהרג. אלה היו רגעים עצובים. פתאום הבנתי שמשהו כנראה קרה לארז גרשטיין, האיש והאגדה. נכון, יש הרבה אנשים שהיו לאגדה לאחר מותם, אבל ארז היה אגדה עוד בימי חייו. מבחינתי, עד ההיתקלות ההיא עם ארז, שבמהלכה ראיתי איך הוא מפעיל את האנשים, היה שלב שלא ידעתי לשים את האצבע איפה הסיפורים על ארז אמיתיים ואיפה מתחילות האגדות." ~ תא"ל [[W:תמיר ידעי|תמיר ידעי]] על מפקדו ארז גרשטיין. מתוך הכתבה [http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=410661&highlight=%E2%F8%F9%E8%E9%E9%EF#post3313650 רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין], [[W:במחנה|במחנה]], ‏ 27.02.2009.

* "אין לך מושג, ארז, כמה אתה חסר לנו. כעשרים שנה של רעות חילקנו בינינו, אתה ואני. היסטוריה שלמה נרקמה מאז ימינו ב[[W:הקרב על הבופור|בופור]], מאז [[W:סיירת גולני|סיירת גולני]], מאז החטיבה המזרחית בלבנון ועד הפרק האחרון ביק"ל. הלכתי תמיד צעד קטן לפניך, אך לא הייתי צריך להביט לאחור כדי לדעת שאתה שם - עוצמת נוכחותך תמיד פרצה את גבולות גופך, וטבעה בחותם קרינתה את סביבה לגובה ולעומק. צל ענק הטלת על האדמה, וגובהו כגובה כל התקוות והכיסופים, האפשריים והבלתי אפשריים גם יחד." ~ רא"ל [[גבי אשכנזי]] על ארז גרשטיין ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/239/011.html מקור]).

* "האוויר סביבך תמיד רטט בהתרגשות, לידך ידע כל אחד - פחות מביצוע מושלם, פחות מהשקעה מוחלטת, פחות מפתרון מקורי ונועז, לא יתקבל. לא אצל ארז. פצוע לא יישאר בשטח, משימה לא תישאר חסרה. מעולם לא עצרת באדום, תמיד מצאת איגוף, עיקוף, סיבוב, ודרך לחזור אל מול פני האש. לא היה ויתור שוויתרת לעצמך, והרווחת ביושר גמור את האגדות שנרקמו סביב החיילות המופתית שלך. ועכשיו באת אל מנוחתך. כאן כבר אין תנועה ואש. כאן נעצר הזמן, וכל השעונים עומדים מלכת." ~ רא"ל [[גבי אשכנזי]] על ארז גרשטיין ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/239/011.html מקור]).

* "אין עוד איכות כזו... בעל אינטלקט... תופס מהר בעיות. בעל כושר אלתור, אמיץ באמת. יש בו שילוב של מוח וסכינאות. אין לו פוזות, הוא בן אדם של אמת, ומכאן מקור העוצמה שלו. תן לי עוד חמישה כמוהו ואנחנו מסודרים." ~ תא"ל (מיל') שמעון נווה, מפקדו של ארז בקורס קצינים, על ארז גרשטיין.מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 56.

* "זכור לי במיוחד אירוע שבו התקבל במפקדת עוצבת הגליל שבפיקודי דיווח על זיהוי מחבלים בגזרה המערבית מעבר לגדר המערכת. בעודנו נערכים לפעולה, נקט ארז, אז כבר [[W:מפקד גדוד|מפקד גדוד]] ב[[W:חטיבת גולני|גולני]], יוזמה. על אף ריחוקו באותה שעה מן הגזרה, נע ארז לשטח בראש לוחמיו, יצר מגע אש עם המחבלים וחיסל אותם. יצאתי לאתר הקרב, התרשמתי עמוקות מהיוזמה, מהנחישות, מקור הרוח, מהחתירה למגע ומהדוגמא האישית של ארז ופקודיו." ~ רא"ל [[שאול מופז]] על גרשטיין, מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 12.

* "ארז גרשטיין היה סֶמֶל. רק בן 39 במותו, לא היה בצה"ל בתקופתו מפקד מוכר יותר, או אהוד ממנו על הלוחמים. גבה קומה, כריזמטי ודעתן, בלט תת-אלוף גרשטיין באומץ לבו, אך גם בכישרון בלתי מבוטל לחולל שערוריות ולהוציא את מפקדיו משלוותם. הוא היה פרא אדם, שהכול נסלח לו עקב כישוריו כמפקד ולוחם. בעינינו, אומר קצין ששירת אתו בצפון, ארז היה בן אלמוות. הדמות האחרונה שבאמת נראתה גדולה מהחיים. ביוני 1982, ביום הראשון של מלחמת לבנון הראשונה, הצטיין גרשטיין, אז מפקד צוות ב[[W:סיירת גולני|סיירת גולני]], בקרב הבופור. מאז, עשה את רוב שירותו באזור הביטחון בדרום לבנון. מינויו, בתחילת 1998, למפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), נחשב צעד טבעי. מי עוד היה בקיא כמוהו בלחימה בלבנון?" ~ מתוך הספר "קורי עכביש" מאת: עמוס הראל, אבי יששכרוף, הוצאת ידיעות ספרים, 2008, עמוד 15 ([http://www.e-vrit.co.il/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%A9-%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F.aspx מקור]).

* "פגשתי לראשונה את ארז גרשטיין כאשר היה מח"ט החטיבה המזרחית במרג' עיון, ואני סמ"פ צעיר ב[[W:יחידת מגלן|מגלן]], נדמה לי סביב שנת 93-94. התפלאתי שהוא, המח"ט, מקדיש לי חצי שעה מזמנו כדי לתדרך אותי באופן אישי לקראת כניסה לפעולה באזור ריחן-עיישיה. מקרים ותגובות וכו. זה כבר היה חריג. התדריך של ארז היה שונה משל כל מפקד שפגשתי עד אז. שלא כמו אחרים שכל הזמן הדגישו את הזהירות, את הוראות הבטיחות ו'להחזיר את החיילים בשלום', אצל ארז המסר היה פשוט: להרוג מחבלים. לא לפחד. הוא גם ידע לסמן בדיוק את הדגשים הנכונים--איפה לעקוף עמוד חשמל (כי החיזבאללה עלולים למקש שם), איפה לעצור ולתצפת, איך כוח החוד צריך להתפרס וכו'. עם שערו המעט פרוע (כי הוא לא אהב לחבוש קסדה), עם הנשק ביד- כי גרשטיין סירב לחבר רצועה לנשק- 'לוחם חייב להחזיק את נשק'- ובעיקר עם אופטימיות, תמציתיות וחתירה למגע- גרשטיין השרה ביטחון על אלפי הלוחמים ששירתו תחתיו. מאז, במשך ארבע שנים (הוא מונה בינתיים למפקד יק"ל), תמיד קיויתי שפעולותיי יהיו בגיזרה של ארז. ידעתי- כמו כל לוחמי צה"ל בדרום לבנון בשנים אלו- שעם ארז גרשטיין אתה בידיים טובות. בחזרה מאחת הפעולות העניינים טיפה הסתבכנו, ונאלצנו לחזור קילומטרים רבים ברגל, במקום רכוב. מפקד אחר היה מפקח על העניינים מהחמ"ל. במקרה זה- לפתע באמצע השטח- ארז הגיע עם הקשר שלו, לראות במו עיניו שהעסק מתקתק. כשראיתי אותו, ידעתי שיהיה בסדר." ~ [[W:נפתלי בנט|נפתלי בנט]] על תא"ל ארז גרשטיין. מתוך המאמר "[http://www.myisrael.org.il/action/1363 שלוש עשרה שנים לנפילתו של תא"ל ארז גרשטיין ז"ל – סיפור קטן על מפקד גדול]", מתוך אתר ישראל שלי, ‏ 27.02.2012.