אריה אליאב: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Noamzo (שיחה | תרומות)
יצירת דף עם התוכן "אריה לוֹבָה אליאב (21 בנובמבר 1921 – 30 במאי 2010) היה חבר הכנסת, סופר, הוגה דעות, איש עשייה והתנ..."
 
Noamzo (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1:
אריה לוֹבָה אליאב (21 בנובמבר 1921 – 30 במאי 2010) היה חבר הכנסת, סופר, הוגה דעות, איש עשייה והתנדבות ופעיל שלום. חתן פרס ישראל על תרומה לחברה (1988).
 
[[קובץ:Arie eliav.png|ממוזער]]
"העם הפלשתיני נהנה כיום מכל סימני הזהות המעידים על קיומו של עם. קיימת תודעה לאומית פלשתינית. קיים שטח רצוף בו יושבים מרבית הפלשתינאים. קיימת היסטוריה פלשתינית בת עשרות שנים, רצופה מאבקים ומלחמות. קיימת גולה ופזורה, השומרת על זיקה על המולדת הפלשתינית. עם זה נושא עמו תודעת אסון משותף, קורבנות, ייסורים, גיבורים. לעם זה חזון, ספרות ושירה משלו. העם הערבי הפלשתיני הוא אולי העם בעל סימני הזהות הבולטים ביותר וקשרי הליכוד הלאומי החזקים ביותר בין עמי ערב. עם זה מונה כשניים וחצי מיליון ערבים, מחציתם בשטחים המוחזקים בגדה המערבית של הירדן, מחציתם בגדה המזרחית של הירדן. חלקם גולים ונפוצים ברחבי העולם הערבי" דברים שכתב בשנת 1968 בעיתון "דבר" בעקבות סיוריו בשטחים לאחר מלחמת ששת הימים (ברזילי א., [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1558785 "הזמן הצהוב של לובה אליאב"], אתר הארץ, תאריך 11.06.2002).
 
"העם הפלשתיני נהנה כיום מכל סימני הזהות המעידים על קיומו של עם. קיימת תודעה לאומית פלשתינית. קיים שטח רצוף בו יושבים מרבית הפלשתינאים. קיימת היסטוריה פלשתינית בת עשרות שנים, רצופה מאבקים ומלחמות. קיימת גולה ופזורה, השומרת על זיקה על המולדת הפלשתינית. עם זה נושא עמו תודעת אסון משותף, קורבנות, ייסורים, גיבורים. לעם זה חזון, ספרות ושירה משלו. העם הערבי הפלשתיני הוא אולי העם בעל סימני הזהות הבולטים ביותר וקשרי הליכוד הלאומי החזקים ביותר בין עמי ערב. עם זה מונה כשניים וחצי מיליון ערבים, מחציתם בשטחים המוחזקים בגדה המערבית של הירדן, מחציתם בגדה המזרחית של הירדן. חלקם גולים ונפוצים ברחבי העולם הערבי. הציונות היא הסיבה ביצירתו של העם הפלשתיני, אך יש לראות את העם הפלשתיני כראות עובדה קיימת. בעיית יחסינו עם הערבים הפלשתינים תופסת עתה מקום ראשון במכלול יחסינו עם העולם הערבי. היא חשובה יותר מבעיית יחסינו עם מדינות ערב. בה נעוץ המפתח לפתרון בעיית יחסינו עם מדינות האזור"." דברים שכתב בשנת 1968 בעיתון "דבר" בעקבות סיוריו בשטחים לאחר מלחמת ששת הימים (ברזילי א., [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1558785 "הזמן הצהוב של לובה אליאב"], אתר הארץ, תאריך 11.06.2002).