בני גנץ: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Marloweperel (שיחה | תרומות)
שורה 3:
 
==על חייו ושירותו הצבאי==
* "התגייסתי בשנת 1978 לגדוד 50, שאז נקרא [[W:נח"ל מוצנח|'נח"ל מוצנח']] והיה חלק מהצנחנים, ולאחר מכן הפך לגדוד 101. הטירונות עצמה לא הפחידה אותי יותר מדי, ידעתי שיטרטרו אותי, וכך באמת היה, ואני צחקתי מכל העניין. אבל שנה לאחר הגיוס עברתי לאימון המתקדם ופגשתי את המפקד שלי – אורי ארליך, ושם ראיתי מודל פיקוד אחר. היו בו כל־כך הרבה דברים יפים, והוא היה כל־כך בוגר. אפשר להגיד שהוא ממש יצק את האופן שבו התנהגתי כחייל. אני חושב שמה שהיה מאוד חשוב אצל אורי, זה שהוא היה גם בן אדם וגם מפקד, ולא טרח להסתיר את זה. יש כמובן מפקדים אחרים שהם בסדר, אבל הם עושים פוזות, והוא לא עשה פוזות." ~ על המפקד שהשפיע עליו, מתוך הכתבה [http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=488812-586459-%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%9E%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D_-_%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%9C_4#post3811301post4501783 ההתחנות של בני] מאת ליאת שלזינגר, [[W:במחנה|במחנה]], {{כ}} 28.01.2005, עמוד 24, כפי שהועלה באתר [[W:פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].
* "עם אורי היו לי המון אירועים מבצעיים חשובים ומשמעותיים, אבל יש אחד שאני זוכר במיוחד. זהו מבצע [http://www.zanhanim.org.il/show_item.asp?levelId=43939&itemId=32235&itemType=3&prm=t=3&template=1 "איש דמים"]- שהיה הפשיטה המוסקת הראשונה לדרום לבנון, עוד בטרם ימי של"ג. זה התרחש באזור גשר קסאמייה, גשר בגזרה המערבית של הליטאני. אורי היה מפקד הצוות ואני הייתי סגנו. הגעתי לעמדה וחיפיתי עליו כשהתקרב לבית. מחוץ לבית זיהינו מחבלים ופתחנו באש. אורי התקרב לבית במהירות, והיה צריך להניח מטענים כדי לפוצץ את הבית שהיה ידוע כבית מחבלים. התחלנו לשמוע פיצוצים בתוך הבית וקולות של בכי, שלא ידענו לזהות אותם. החלטנו שבגלל שאיננו יודעים את הבכי, מנתקים מגע ולא משאירים את המטענים בתוך הבית. אמרתי לאורי בקשר 'תזכור את שלכת', כי ב[[W:מבצע שלכת|מבצע שלכת]], שהיה כאשר הייתי חייל, נהרגו שני מ"פים מ[[W:נח"ל מוצנח|גדוד 50]], כשבית נפל עליהם. אמרתי לו שהבית תיכף יתפוצץ על יושביו ועליו, ואורי ניתק מגע. התרחקנו לא הרבה והבית עף באוויר. מסתבר שזה היה בונקר או משהו." ~ מתוך הכתבה [http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=488812-586459-%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%9E%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D_-_%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%9C_4#post3811301post4501783 ההתחנות של בני] מאת ליאת שלזינגר, [[W:במחנה|במחנה]], {{כ}} 28.01.2005, עמוד 24, כפי שהועלה באתר [[W:פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].
* "הייתי נוקב מאוד. שעתיים אחרי שהחלה המלחמה אמרתי שצריך לגייס מילואים ולצאת למהלך קרקעי. באתי עם תפיסת עולם שגובשה בתפקידי הקודם כאלוף פיקוד הצפון. ידעתי שאת הלחימה בקטיושות לא יהיה אפשר להכריע ללא תמרון קרקעי משמעותי." ~ על [[מלחמת לבנון השנייה]] ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/149/959.html?hp=1&cat=875 מקור])
* "כפר אחים הוא מקום שטבוע בי. הוריי היו מקימי המושב - הם היו כאן ראשונים, לבדם. היום אבי קבור פה, ואמי ואחותי עדיין גרות פה. אני מגיע למושב בממוצע פעם בשבועיים-שלושה. בעבורי, כפר אחים היה כל החיים. האווירה במושב והחינוך שקיבלתי מהוריי, ובפרט מאבי, הם שהולידו את הרצון שלי להגיע לשירות קרבי." ~ על ילדותו במושב כפר אחים ([http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/07/35/02.htm מקור]).
שורה 26:
* "ביום ה-20 בינואר 1988, נודע לנו כי כוחות מה[[W:גדוד 890|גדוד]] נתקלו במחבלים על גבול לבנון, סמוך לקיבוץ מנרה. בתוך הג'יפ עלינו יחד על אפודים, מתכוננים לקרב שבפתח. אנחנו מגיעים לזירת ההתרחשות, רואים את הכוח מנהל קרב בטווחים קרובים עם המחבלים. אנחנו יורדים מיד מן הרכב, אני מזהה את האויב וכולנו מסתערים לעברו. לאחר חילופי אש כבדים אנחנו מחסלים את כל המחבלים." ~ מתוך הספד שכתב גנץ לזכר יונתן ברנס, קשרו האישי שנהג בקרב. "ידיעות אחרונות", "המוסף לשבת", 20.02.2012.
* "בקריירה הצבאית שלי השתתפתי במבצעים רבים, ובהם גם מבצעים עלומים. לא אחת הייתי גם בסכנת חיים, ירו עלי, נתקלתי במחבלים, איבדתי לוחמים וחברים שנפלו לידי. אבל מבצע העלאת יהודי אתיופיה, שבו השתתפתי כמפקד שלדג, היה החשוב ביותר, מהבחינה הלאומית, מכל המבצעים שבהם השתתפתי. המבצע הזה מקפל במהותו את כל הרעיון של בית לאומי לעם היהודי. הרעיון שאתה יכול לבצע את זה – זו הציונות. הוא לא היה מבצע הרואי של אנשים. הוא היה מבצע הרואי של מדינה. אני בן לניצולי שואה, ובמהלך הפינוי לא יכולתי שלא לחשוב לרגע מה היה קורה אם אז היתה לנו מדינה, אולי הכול יכול היה להיות אחרת? איך היתה נראית יהדות אירופה? שם באתיופיה הבנתי שמדינת ישראל עושה משהו גדול וחזק. יש תמונה שאני נושא עמי עד היום: אנחנו נוחתים בחושך. יוצאים מהמטוס שנראה כמו מפלצת נוראית, מגיעים אל האנשים שישבו מקופלים על הקרקע עטופים בשמיכה, נושאים אותם על כפיים אל בטן המטוס, הדלת נסגרת, ממריאים. הטייסים מדליקים את האור ואז נפגשות העיניים, המון עיניים מבוהלות נושאות אליך מבט ואי-אפשר לתקשר איתן. הדבר שהכי הפריע לי במבצע היה הרגע שבו באה לקראתנו, בשדה התעופה, השיירה הראשונה של העולים, ופתאום אני מבחין שעל המצח יש לאנשים מדבקה עם מספר. זה שיגע אותי וביקשתי שמיד יורידו את המספרים. מאז היו לי רגעים מרגשים של סגירת מעגל. פגשתי זמרת בלהקה צבאית שסיפרה לי, רגע לפני שהיא שרה את 'התקווה', שהיא היתה תינוקת במבצע שלמה." ~ על מבצע שלמה. מתוך הספר "'''צה"ל - המבצעים הגדולים'''" מאת מיכאל בר-זהר וניסים משעל, הוצאת ידיעות ספרים, 2013, עמוד 222 ([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?p=4484628#post4484628 מקור]).
 
==משנתו הצבאית==
* "אני חושב ש[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]] מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." ~ סגן הרמטכ"ל, האלוף בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011 ([http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/2011/01/0111.htm ראיון]).