יחיאל די-נור: הבדלים בין גרסאות בדף

* " איש אינו אוכל את מנתו. לפי שעה אינו אלא מביט אל מנת הלחם ומבטו מתלהט. לכאורה הריהו יכול, לכשירצה, לנגוס מן המנה בשיניו. שלו היא, ויכול הוא לעשות בה כאוות נפשו. אלא שאינו עושה כן. איש אינו עושה כן. לשעבר, בימים הראשונים, נהגו לעשות כן, אך לאחר שתי נגיסות נתעלמה המנה – כטבעת- המופת באגדה – ואיננה. ולהם לא נותר אלא להביט אל האחרים שאינם זללנים כמותם ; אל המאושרים שמנתם עדיין שמורה בידם בשלמות. העיניים פרצו מחוריהן בהביטן, הרקות הלמו כפטישים והבטן נתקפלה כאילו תקוע קפיץ פלדה בקרביים המבקש להתכווץ עם שהוא מושך אחריו את המוח שבקודקוד. במרוצת הזמן החכימו ושוב אינם אצים לבלעה אלא זנים בה, קודם כל, את העיניים. משעשעים נפשם במנה כבציפור שעשועים. מניחים אותה על קרשי האצטבה וצופים בה: הנה מונחת לה מנה... אם ארצה, אני שולח ידי – והיא שלי. אין איש יכול למנוע ממני את מנת אושרי." ~ סלמנדרה

*"אתה לא יכול לומר שזה עניינו של אלוהים.איני יודע מי זה אלוהים. איני מכיר אותו... זו התורה שלמדתי מהשואה. זהו מוסר ההשכל והלקח. לא שאלוהים יצר את אושוויץ ולא השטן, אלא אנחנו, בני האדם. כשיצאתי מאושוויץ הייתי אדם צעיר ולמדתי כי שני דברים יצר האדם בשנות המלחמה: את פצצת האטום ואת הפניצילין. לא ידעתי מה הקשר בין הפניצילין לאטום- הדברים התרחשו כאן שעה שאני הייתי שם. המוח האנושי הוא מכונה שאי אפשר לתאר אותה והנה היא מגיעה לשלמות, כמו אלוהים הבונה עולמות ומחריבם... נאמר "ובחרת בחיים", משמעו- פניצילין שמתפקידו להחיות את בני האדם, וישנה גם האצבע היכולה ללחוץ על הכפתור. לא אלוהים מסוגל להחריב את העולם, אלא האדם. והחזרה הכללית הייתה באושוויץ"

{{מיון רגיל:די-נור, יחיאל}}

[[קטגוריה:יהודים בשואה]]