אריה אליאס: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן " ממוזער|200px|אריה אליאס אריה (אלבר) אליאס (נולד ב-1 באפריל 1921 בכורדיסטן העיר..." |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
[[קובץ:Arie Alias.jpg|ממוזער|200px|אריה אליאס]]
'''[[w:אריה
* "היינו קבוצה של שלושה חיילים שהוצבו בבאר טוביה. הוצבנו שם מטעם המודיעין אבל לא היו לנו אמצעי האזנה. אילתרנו אנטנות מצינורות מים כדי להאזין לאויב המצרי. התושבים בבאר טוביה שהתיידדו אתנו, לא ידעו מה המשימה שלנו ואנחנו לא סיפרנו להם. שמענו את השיחות של המצרים ברשת הקשר, והעברנו את תוכנן אל המפקדים. כמו כן היינו מדווחים על תנועת כוחות האויב ומעבירים את ההתרעות הלאה" ~ אריה אליאס על פועלו ביחידת ההאזנה (טרם הקמת 8200) במהלך שנות הארבעים (אזולאי י., [http://www.haaretz.co.il/1.1347098 "לא קיבלו צל"ש כי המצב היה רגיש"], אתר הארץ, תאריך 3.9.2008)
* "מה שקרה דומה ליחס שאמנות המשחק שלי קבלה. כי לא האמינו למשל שיש שחקן בבגדאד. אבל כששיחקתי בערבית את דמותו של שיילוק (ממחזה שייקספרי) אל מול יגאל אלון הוא הכיר באיכות המשחק שלי. ואחר כך באו הסרטים שלי אחד אחרי השני. והאנשים החלו להכיר אותי וזה נתן לי דחיפה. יוסף שלחין (במאי הסרט 'הילד מעבר לרחוב' שזכה לפרס בפסטיבל הסרטים של ונציה וזכה להצלחה מסחרית בישראל והושפע מסרטיו של הבמאי האיטלקי הנודע ויטוריו דה סיקה). היה לוקח את הסרט שעשינו ממקום למקום. ואין תלמיד משנות השישים שלא ראה את הסרט ובכה. וכולם שאלו מי זה שחקן האופי הזה. ואחר כך הגיע הסרט 'קזבלן' (1973) בבימויו של מנחם גולן" ~ אריה אליאס על קריירת המשחק שלו ([http://matityaho.com/2006/03/24/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%92%D7%93%D7%93/ "אריה בבגדד: ראיון עם אריה אליאס"] בתוך: מקומון 'אנשים' {21 במרץ, 2006, גליון 474 עמוד 22-29})▼
▲* "מה שקרה דומה ליחס שאמנות המשחק שלי קבלה. כי לא האמינו למשל שיש שחקן בבגדאד. אבל כששיחקתי בערבית את דמותו של שיילוק (ממחזה שייקספרי) אל מול יגאל אלון הוא הכיר באיכות המשחק שלי. ואחר כך באו הסרטים שלי אחד אחרי השני. והאנשים החלו להכיר אותי וזה נתן לי דחיפה. יוסף שלחין (במאי הסרט 'הילד מעבר לרחוב' שזכה לפרס בפסטיבל הסרטים של ונציה וזכה להצלחה מסחרית בישראל והושפע מסרטיו של הבמאי האיטלקי הנודע ויטוריו דה סיקה). היה לוקח את הסרט שעשינו ממקום למקום. ואין תלמיד משנות השישים שלא ראה את הסרט ובכה. וכולם שאלו מי זה שחקן האופי הזה. ואחר כך הגיע הסרט 'קזבלן' (1973) בבימויו של מנחם גולן" ~ אריה אליאס על קריירת המשחק שלו ([http://matityaho.com/2006/03/24/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%92%D7%93%D7%93/ "אריה בבגדד: ראיון עם אריה אליאס"] בתוך: מקומון 'אנשים' {21 במרץ, 2006, גליון 474
* "בכלא גיליתי שהשחקנים ידעו ללמוד את הטקסט בצורה הכי מהירה. אתה נותן להם טקסט והופ הם לומדים אותו בע"פ. ככה אין להם מה לעשות בתוך התא. כן, הכלא היה ברובו מזרחי ושאלתי את עצמי לא פעם (בצחוק) איך זה שלא קיימים אשכנזים פושעים. אתה יודע לא היו קיימים ככה פושעים בבגדאד. התיאטרון יכול לעזור המון. הוא מפיג מתחים ויוצר תקשורת. רק חבל שהעיתונאים לא ידעו לכתוב על העבודה המופלאה שעשינו עם האסירים. אתה יודע העלינו מחזות כמו 'נאסר א-דין' (עממי) ו'בדרך לנמל ארקוט' ועוד" ~ אריה אליאס על התקופה בה לימד משחק בקרב אסירים שריצו את עונשם בשירות בתי הסוהר ([http://matityaho.com/2006/03/24/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%92%D7%93%D7%93/ "אריה בבגדד: ראיון עם אריה אליאס"] בתוך: מקומון 'אנשים' {21 במרץ, 2006, גליון 474 עמודים 22-29})
* קודם כל הבעיה הייתה בכך שהאנשים שלנו דחו את היוצרים שלנו. תלך לחפש עבודה ולאכול ואל תלך לתיאטרון היו אומרים לו. ועכשיו השתנה המצב וכולם רוצים ללכת לאמנויות ובעתיד זה עומד להגיע. אני אישית לא קיבלתי את התמיכה והיו מכנים אותי כמו ג'נגלר, כמו ליצן החצר. עד שיום אחד הייתה לנו הצגה ואני הזמנתי את אבא שלי. וזה היה תחת חסותו של איזה שר. וכל היהודים היו על הבמה והצופים מחאו כפיים. אבא שלי ישב בשורה הראשונה והייתה לו מקטרת. וכולם עשנו. ואני זוכר את אבא שלי מסתכל עלי כמו בחלום, וכל הזמן מדליק מחדש את המקטרת שנכבתה לו משום שהיה מרוכז במחזה. הוא בא אלי אחרי ההצגה ואמר אתה תעשה מה שאתה רוצה ואני אדאג לכסף. אני אתן לך הכול. וככה קיבלתי בפעם הראשונה כסף על הפעילות האמנותית מאבא שלי" ~ אריה אליאס של הקשיים של אומנים מזרחיים (בעבר) להשתלב בעולם המשחקעל רקע סיפור אישי שלו ([http://matityaho.com/2006/03/24/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%92%D7%93%D7%93/ "אריה בבגדד: ראיון עם אריה אליאס"] בתוך: מקומון 'אנשים' {21 במרץ, 2006, גליון 474 עמודים 22-29})
=== נאמר עליו ===
* אריה אליאס כותב בסגנון המעשיה הפלסטינית 'החורפאיה' עם פ' דגושה כפי שכתב עליה אמיל חביבי. הוא מספר את המעשיות על בגדאד וצירים היסטוריים וסוציולוגיים נמתחים אל העבר. ההווה המביט אל העבר, משאיר לנו גם אפשרות לעתיד 'אחר'. הדמויות של אליאס שמקבלות לעיתים את שמן מהמקצוע שלהן מתכתבות עם 'הטרילוגיה הקהירית' של זוכה פרס נובל הסופר המצרי נגיב מחפוז שגם התחקה אחר דמויות אלה וגורלן. אריה אליאס מאוהב בדמויות השוליים ומתחקה אחריהן בדיוק רב" ~ על דרך הכתיבה והעבודה של אריה אליאס ([http://matityaho.com/2006/03/24/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%92%D7%93%D7%93/ "אריה בבגדד: ראיון עם אריה אליאס"] בתוך: מקומון 'אנשים' {21 במרץ, 2006, גליון 474 עמודים 22-29})
* "הציבור אוהב את אריה. כי הוא סה"כ שחקן ואיש נשמה אמיתי. הספר התקבל בהרבה התלהבות ואנשים יאהבו אותו ולא מעט עולי עיראק יתרפקו עליו. אני חושב שאנשים יוכלו להתחבר דרך הספר לעידן שלפני הגעת המחשב. אריה משתמש בהרבה ערכים כמו כבוד ואחרים שקצת נעלמו לאחרונה. לדעתי זהו ספר חובה לתוכנית החינוך של משרד החינוך. אם אנחנו למדנו את שלום עליכם אז זו התשובה הישראלית של העולם שלנו. חשוב להביא את הדרך בה הוא ראה את השכונה בבבגדאד ואת הדרך בה למדו תיאטרון בעיראק לציבור כולו" ~ על הספר 'דבש ותמרים' העוסק בדמותו של אריה אליאס ([http://matityaho.com/2006/03/24/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%92%D7%93%D7%93/ "אריה בבגדד: ראיון עם אריה אליאס"] בתוך: מקומון 'אנשים' {21 במרץ, 2006, גליון 474 עמודים 22-29})
| |||
