שאול מופז: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
'''[[W:שאול מופז|שאול מופז]]''' (נולד ב־4 בנובמבר 1948), הרמטכ"ל ה־16 של [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] ושר הביטחון ה־15 של מדינת [[ישראל]], חבר [[הכנסת]] מטעם סיעת קדימה, בשירותו הצבאי היה לוחם ומפקד ב[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]].
* "אני לא יכול להישאר אדיש למצוקת הדיור. אני רואה את הילדים שלי נאבקים, חוסכים כל שקל, נחנקים מהשכירות ולא מצליחים לחסוך. אני שומע בכל מקום זוגות צעירים ששירתו בצבא, שעובדים ושמרגישים שאין להם סיכוי לקנות פה בית. אני לא יכול להסתכל לילדים שלי בעיניים אם אני כאיש ציבור, לא עשיתי כל מה שאני יכול כדי לעזור להם ולחברים שלהם. הגענו למצב אבסורד שבו בית זה מותרות. הצעירים מתייחסים לאפשרות שיהיה להם בית כאילו זה חלום
* "כן. לכולנו יש נוסטלגיה למנהיגות שהייתה לנו פעם. אבל כשאני בודק את עצמי לעומת ההנהגה הנוכחית, סביבת ההנהגה הנוכחית, אני חושב שאני ראוי." ~ על רצונו להיות ראש ממשלה, מתוך [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1139020 ראיון] לעיתון "הארץ"
* "לומדים איתך בכיתה ילדי נהלל שהם ישראלים שורשיים. בניה של אצולת העמק. מין נסיכים כאלה הגרים בבתים גדולים במשקים הגדולים של נהלל, ואתה, מאיפה אתה בא? משום מקום. מטהרן, מאילת. מדירת שיכון של חדר וחצי. אבל אתה לומד, אתה עובד קשה. בארבע בבוקר חליבה. בשמונה לימודים. בערב שוב ברפת. ואתה לומד שבנהלל המבחן העליון הוא אחריות: האם אתה מספיק אחראי לחלוב, לקצור, לחרוש, להביא את עגלת המספוא? ואתה עושה כל מאמץ לעמוד במבחן האחריות. ולאט לאט אתה מפנים גם את הישראליות. כי מה שאתה רוצה יותר מכול הוא להיות ישראלי. זו משאת הנפש. לכן גם ברור לך שבצבא תלך לצנחנים. כי לשרת ב[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]] ולחזור ביום שישי לנהלל עם נעליים אדומות וכומתה אדומה זה להיות ישראלי. וזה מה שקורה בסוף. כשאני מסיים קורס צניחה ומקבל כנפי צניחה אני חוזר לנהלל. ואני בא עם הכומתה ועם הכנפיים לאם הבית, למנהל בית הספר. אני בא לחברים שלי, בני העמק. ועכשיו אני כבר ממש כמוהם. כאילו אני בן עמק. יש לי את החותם המלא של הישראליות." ~ על קבלתו כעולה חדש לחברה הישראלית, מתוך [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1139020 ראיון] לעיתון "הארץ"
|