הבדלים בין גרסאות בדף "גוסטב פלובר"

נוספו 5,788 בתים ,  לפני 5 שנים
אין תקציר עריכה
* "החיים הם כה מחרידים עד שהדרך היחידה לשאתם היא להימנע מהם. ונמנעים מהם כשחיים באמנות, בחיפוש הבלתי נלאה אחר האמיתי כפי שהוא משתקף ביפה. קראי את רבי-האמנים הגדולים בניסיון להתוודע לתהליכים שעברו, בניסיון להתקרב לנשמתם, ותצאי מן הלימוד הזה מוכת סנוורים שיסבו לך אושר."
* "אף גאון גדול אינו מושלם ואף ספר גדול לא תם ונשלם, כיוון שהאנושות עצמה תמיד צועדת הלאה ולא משלימה. הומרוס לא נשלם וגם לא שייקספיר, או גתה, או התנ"ך עצמו. ... האופק שנצפה בעיניים אנושיות לעולם איננו חוף מבטחים, כיוון שמאחורי האופק הזה יש עוד אחד, וכך הלאה לנצח! לכן החיפוש אחר הטובה שבדתות, או הטובה שבממשלות, נראה לי כשיגעון מטופש. הטובה ביותר, בעיני, היא זו שגוועת, כי היא הולכת לפנות מקום לאחרת..."
* "לא כתבתי מעולם דבר אחד שמניח את דעתי באופן מלא."
* "הכומר בקאנטלה הופך עולמות נגד בובארי ואוסר על צאן מרעיתו לקרוא אותי. אתה אולי תחשוב אותי למגוחך בתכלית, אך האמן לי שזה מקור של עונג ליהירות שלי. זה מחניף לי יותר מכל שבח."
* "אני דוקטור של כבוד בפקולטה למנלכוליה."
* "אתה צריך לכתוב בעבור עצמך, לפני הכל. זה הסיכוי היחיד לעשות משהו בעל ערך..."
* "הסגנון מצוי מתחת למילים באותה מידה שהוא מצוי בתוך המילים. הוא הנפש כשם שהוא הבשר של היצירה."
* "אל לו לסופר להותיר כל זכר לעצמו לבד מאשר ביצירותיו. חייו לא משנים באמת. לעזאזל איתם!"
* "בנעורי אהבתי לאין גבול, אהבה נכזבת, לוהטת ואילמת. לילותי עברו עלי בבהייה בירח, בתכנון מנוסת אוהבים ומסעות באיטליה, חלומות על תהילה "למענה", ייסורי גוף ונפש... את כל אלה ידעתי, וידעתי היטב. לכל אחד מאיתנו יש לשכה מלכותית בלבו. אני את שלי ביצרתי בחומות, אך היא עדיין שם."
* "... בגיל שלושים וחמש (ואני בן שלושים ושמונה) אתה מוצא כי שכלת את נעוריך; אז אתה פונה לעברם ומסתכל עליהם כמו על היסטוריה. באשר לאהבה, מעולם לא מצאתי באושר העילאי הזה דבר לבד מבלבול, טלטלה וייאוש! האשה נראית לי יצור בלתי אפשרי. וככל שאני לומד אותה יותר, אני מבין אותה פחות."
* "... אני מכין כעת משגל, המשגל בה"א הידיעה של הספר. עליו להיות בעת ובעונה אחת גס, טהור, מיסטי וריאליסטי!..."
* "הספר הזה (עלובי החיים), באופן חד משמעי, על אף הקטעים היפים שבו, והם נדירים, הוא ילדותי. ההתבוננות היא מעלה משנית בספרות, אבל אסור לצייר את החברה באופן כה מזויף כשאתה בן תקופתם של בלזאק ודיקס..."
* "אני מתייחס לברברים מקועקעים כבלתי אנושיים פחות, תמוהים פחות, מגוחכים פחות, מוזרים פחות מאנשים שגרים בקהילה משותפת ובכל זאת פונים זה לזה בתור "מסיה" עד יום מותם."
* "אין דבר עגמומי יותר מערב קיץ יפיפה. כוחות הטבע הנצחיים גורמים לנו לחוש את אפסיות חיינו הפרטיים והעלובים. כשאני חושב על בדידותי וסבלי אני תוהה באמת אם אני אידיוט או קדוש. כוח הרצון הלוהט שמביא לי כבוד הוא אולי אות לטיפשות."
* "כמה מתים שוכנים בלבבות שלנו! כל אחד מאיתנו נושא בתוכו בית קברות משלו."
* "בזמני לא נדרנו נדרים כאלה. עשינו אהבה! ובעוז! ... ואם התנזרנו מן הגברות, כפי שאני עשיתי באופן מוחלט במשך שנתיים (מגיל 21 עד 23), זה היה מתוך גאווה, כאתגר לעצמך, הפגנת כוח. אחרי זה היינו מתמסרים באופן מופרז לקיצוניות השנייה. בקיצור, היינו רומנטיקנים – אדומים, מגוחכים לחלוטין, אבל מלבלבים להפליא. מעט הטוב שנותר בי מקורו בימים ההם!..."
* "צריך לצחוק ולבכות, לאהוב, לעבוד, ליהנות ולסבול – בקיצור, לרטוט עד כמה שניתן, עד קצה גבול הווייתנו. זה, לעניות דעתי, מה שנקרא להיות אנושי באמת, לא?"
* "... כשאני אומר שאני עובד, זו רק צורת ביטוי. אני מזיע הרבה, וזה אולי כל מה שאני עושה."
* "כל כך אין הנשים מסוגלות להאמין שניתן לחיות בלעדיהן..."
* "האדם לא נועד לתפוש את האינסוף."
* "כאשר ידידים שאהבנו נעלמים, עלינו להיצמד במשנה כוח לאלה שנותרו."
* "אינני מאמין אפילו שסופר צריך לבטא את דעתו שלו על ענייני העולם הזה. הוא יכול להקפיד שהיא תימסר, אך אינני אוהב שהוא מצהיר אותה."
* "אני חי ממש כמו שבלול. הרומן שלי הוא הסלע שאליו אני דבוק, ואיני יודע בכלל מה מתרחש בעולם."
* "כמה מטופשים היינו מאז ומעולם בארצנו המקסימה! אין רעיון ליברלי אחד שלא היה מוקצה, אין אף דבר הגון שלא גרם לזעזוע, אין אף איש דגול שלא נרגם בתפוחים רקובים או חטף סכין."
* "יש בי אידיאות מנוגדות. מכאן הבלבול, המעצור, חוסר האונים!"
* "מוטב להשתכר מדיו מאשר מקוניאק."
* "המוזה, קשה ככל שתהיה, היא מקור לפחות יגונות מאשר האשה!"
* "... החיים הם בהכרח חינוך בלתי נלאה. הכל יש ללמוד, החל מלדבר וכלה בלמות."
* "הקושי הזה במציאת כותרת טובה גורם לי לתהות אם עצם הרעיון של היצירה (או הקונספציה שמאחוריה) ברור."
 
=== פנקסים ===
61

עריכות