הבדלים בין גרסאות בדף "אהרון חליוה"

נוספו 628 בתים ,  לפני 5 שנים
אין תקציר עריכה
* "בחוץ מתחוללת מלחמה ויש סיכוי שחלק מכם תשובו הביתה בארון עטוף בדגל ישראל. אם לא הבנתם – התכוונתי לארון מתים." ~ מתוך שיחה עם טירונים בחטיבת הצנחנים, כמפקד בסיס האימונים החטיבתי. מקור: ידיעות אחרונות, 5 בדצמבר 2003 ([http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2831616,00.html]).
* "מי שיש לו הנתונים לצאת לקורס קצינים, והמפקדים שלו חושבים שהוא ראוי לכך אבל אינו מתנדב – הוא בעיניי פושע כי במצבה של המדינה להיות קצין אינה בחירה אלא חובה." ~ מתוך שיחה עם קיבוצניקים לפני גיוס, דצמבר 2007
* "הגעתי לבית- הספר לקצינים בנובמבר 87', היישר ממחלקת הסיור של הפלוגה המסייעת ב[[W:גדוד 202|גדוד 202]]. אחרי שיצאתי לקורס מ"כים והוספתי לשרת בפלוגה, והחלטתי לצאת לקצונה כי ידעתי שזה עניין חשוב מאוד לאבא שלי ז"ל." ~ כמפקד בית הספר לקצינים, בראיוןמתוך לעיתוןהכתבה "1987 השנה ששינתה את חיי" מאת גילי כהן, "במחנה", על ימיו26.09.2008, כצוערעמוד בקורס26 קצינים([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showpost.php?p=4540765&postcount=12 מקור]).
* "אני זוכר שבאותו הזמן היתה לנו האפשרות לעזוב את [[W:חטיבת הצנחנים|חטיבת הצנחנים]] ולעבור ל[[W:יחידת דובדבן|יחידת דובדבן]]. [[שאול מופז]] - אז המח"ט - קרא לי ולעוד חבר'ה לשיחה והסביר לנו, אם אפשר לומר בצורה עדינה, שכדאי לנו מאוד לצאת לקורס קצינים. ככה למעשה הגעתי לבה"ד 1." ~ כמפקד בית הספר לקצינים, בראיוןמתוך לעיתוןהכתבה "1987 השנה ששינתה את חיי" מאת גילי כהן, "במחנה", על ימיו26.09.2008, כצוערעמוד בקורס26 קצינים([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showpost.php?p=4540765&postcount=12 מקור]).
* "אני זוכר את המפגש שלי עם רנ"ג [[W:יצחק טאיטו|טאיטו]] גם כצוער וגם כמ"פ בבה"ד, אבל מה שייחקק בראשי זאת העובדה שהוא לימד אותי, בזמן שהייתי מפקד פלוגה בבסיס, איך לצחצח נעליים כמו שצריך." ~ כמפקד בית הספר לקצינים, בראיון לעיתון "במחנה" על ימיו כצוער בקורס קצינים
* "יש עוד כמה אירועים שאני זוכר מהתקופה שלי כצוער בבה"ד, למשל ניווט לאורך ארבעים קילומטרים במכתש רמון, שהיה למעשה בוחן התגיות, שבסופו קיבלתי את התגית הרחבה שחולקה אז לחניכי הבה"ד. זיכרון אחר שלי מהתקופה ההיא קשור בתרגיל שאני זוכר לפרטי פרטים ושעשיתי כמפקד מחלקה מתרגל בנחל צין. היום, כשאני מסתובב באותו נחל בדיוק, הפעם כמפקד הבה"ד, אני נזכר בתרגיל שעשיתי בזמנו." ~ כמפקד בית הספר לקצינים, בראיוןמתוך לעיתוןהכתבה "1987 השנה ששינתה את חיי" מאת גילי כהן, "במחנה", ‏ על26.09.2008, ימיועמוד כצוער26 בקורס([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showpost.php?p=4540765&postcount=12 קציניםמקור]).
* "עוד משהו שהשפיע עלי בתקופה ההיא, זו אותה פעם שנתבקשתי להכין שיעור מורשת קרב על [[W:מבצע קינוח|כיבוש החרמון]]. רק אז הבנתי כמה חשוב להכיר קרבות מהעבר, וזו היתה חוויה משמעותית בשבילי גם בגלל המפגש הראשוני עם הרבה חטיבות שונות, אחרות, שקיימות בצה"ל." ~ כמפקד בית הספר לקצינים, בראיוןמתוך לעיתוןהכתבה "1987 השנה ששינתה את חיי" מאת גילי כהן, "במחנה", ‏ על26.09.2008, ימיועמוד כצוער26 בקורס([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showpost.php?p=4540765&postcount=12 קציניםמקור]).
* "בשבועות הראשונים לקורס לא הייתי בטוח שאשאר ואשרוד פה. באתי מפלוגה מסייעת, שם היתה אווירה שונה ממה שיש בבית- הספר לקצינים - לא בדיוק משמעת צבאית אמיתית" ~ כמפקד בית הספר לקצינים, בראיוןמתוך לעיתוןהכתבה "1987 השנה ששינתה את חיי" מאת גילי כהן, "במחנה", על‏ 26.09.2008, ימיועמוד כצוער26 בקורס([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showpost.php?p=4540765&postcount=12 קציניםמקור]).
* "הודיעו לי שאני חוזר להיות מפקד מחלקת מרגמות – מה ששימח אותי מאוד, בעיקר בגלל האתגר. והחוויה הפיקודית הראשונה שאני זוכר זה שהתלבטתי אם לרתק חייל או לא, לאחר שהתרשל בפעילות מבצעית כשהוריד אפוד בזמן מארב. בסופו של דבר החלטתי לרתק אותו למשך הרבה מאוד זמן. פחות מחודש אחרי שסיימתי את קורס הקצינים, כבר נלחמתי עם המחלקה שלי ב[[W:מבצע חוק וסדר|מיידון]] שבלבנון. פשטנו על בסיס מחבלים, ואני איבדתי את החייל שלי, סמל מרקו ברנשטיין, ואת מפקד הפלוגה שלי, ציון מזרחי." ~ עלכמפקד חוויותיובית כקציןהספר צעיר בצנחניםלקצינים, ראיוןמתוך לעיתוןהכתבה "1987 השנה ששינתה את חיי" מאת גילי כהן, "במחנה", ‏ 26.09.2008, עמוד 26 ([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthreadshowpost.php?tp=4358964540765&highlightpostcount=%F9%E2%F8%E9%F8+%FA%EC+%E0%E1%E9%E1+%E1%E4%F8+%E3%E1#post310393912 מקור]).
* "בחדר הזה יושב האדם הכי חשוב עבורי בחיים, כי בחדר הזה, מבחינה סטטיסטית, יושב ה[[W:מפקד גדוד|מג"ד]] של הבן שלי, הבן שלי הוא כזה גובה (מחווה בידו), הוא בן שש, ויש סיכוי טוב שעוד שתיים עשרה שנה, אם אני אצליח לשכנע אותו, שבגיל שמונה עשרה יגיע תורו לעשות מה שאתם עושים היום, הוא יהיה [[W:לוחם|לוחם]] ב[[W:צה"ל|צבא ההגנה לישראל]]. כל מה שאני רוצה לתת לו זה ביטחון עצמי! לחזק אצלו את היכולות! חברים אתם צריכים להיות מספיק בטוחים בעצמכם, מאמינים בעצמכם, ביכולת המקצועית, הפיקודית, המנהיגותית להוביל אנשים. אז ברוכים הבאים לבית ספר לקצינים, כי פה אתם צריכים לצאת בסופו של תהליך עם דבר אחד. אתם יודעים מהו? עם ארגז כלים, ושבארגז הכלים יהיו לכם כלים, שאותם תצליחו להביא לידי ביטוי במשימה. אתם צריכים לנצח במלחמה הבאה!" ~ מתוך הרצאה בפני צוערים בסדרה התיעודית "בה"ד 1" ([http://reshet.ynet.co.il/Shows/bahad1_video/videomarklist,144902/ מקור]).
* "יש אנשים שסיימו את השירות בלי היתקלות, לי הגורל הועיד להיות במקומות שקורים דברים." ~ מתוך ראיון לאביחי בקר, עיתון "הארץ", 8 בדצמבר 2000 ([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=435896&highlight=%F9%E2%F8%E9%F8+%FA%EC+%E0%E1%E9%E1+%E1%E4%F8+%E3%E1#post3781042])
* "אז אוקיי, הם מצביעים ל'אח הגדול' וזה על הכיפאק, ואחר כך הולכים לראות את 'מפרץ האהבה' או כל תוכנית אחרת שיורדת נמוך בשביל רייטינג. אבל בסוף האנשים שבאים לכאן הולכים בלילה לנווט, ולא מתחמקים בשביל לראות טלוויזיה. אז תגיד לי שיש מקומות אחרים שהנוער לא כזה, וזה נכון. אבל אם הנוער מבין מה רוצים ממנו ולמה, הוא מתייצב. אז אולי לא כולם יודעים מי זה ה[[רמב"ם]], אבל פעם כולם ידעו מי זה [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]]? צריך לראות הכול ביחס הנכון. אולי אחד לא יודע מי זה הרמב"ם אבל יודע מי זה [[אנטון צ'כ‏וב|צ'כ‏וב]]. מה שחשוב בעיניי זה שיתעסקו בצדקת דרכנו, והם עוסקים בכך. האנשים שבאים לכאן, וגם כאלה שהולכים ליחידות אחרות, מבינים שאם הם לא יהיו שם, אף אחד אחר לא יבוא. היום מכבדים יותר למרות שהם שואלים למה הם עושים את זה. אני מעדיף שישאלו מאשר שיעמדו דום." ~ מתוך ראיון ליהושע בריינר, "מפקד בה"ד 1 לא פראייר של אף אחד" באתר וואלה!, 20 בדצמבר 2008.
* "מסורת הגדוד עברה בין מפקדים רבים, ממוטה גור לאבי בלוט. אנשים מתחלפים אך רוח מייסדיו איננה משתנה. בטח לא כזו המושתתת על ערכים של מדינה צעירה. אין יום דומה למשנהו בגדוד, אך הערכים ברורים ויציבים. אומנם הצבא התפתח מאז שסיימתם את תפקידכם בגדוד, אך בהיבט המהותי, של יחסי מפקד-פקוד, עזרה לחייל, הקריאה הנצחית 'אחרי' - כאן תרגישו בבית. כאילו רק יצאתם לרגע ושבתם. בעופרת יצוקה הוכיחו לוחמי הגדוד שהם אכפתיים, מתנדבים, מהירי החלטה ונחושים. כך שיש לכם על מי לסמוך." ~ למפקדי [[W:גדוד 101|גדוד 101]] בעבר ובהווה, בערב מורשת של הגדוד ([http://mazi.idf.il/165-9366-he/IGF.aspx]).
* "אני זוכר שכחייל ב[[W:חטיבת הצנחנים|חטיבה]], ידעתי בדיוק באיזו עמדה אני צריך להיות ברמת הגולן במקרה של מתקפה סורית וגם סיירתי בימ"ח (מחסני חירום) וידעתי איזה [[W:נגמ"ש|נגמ"ש]] מחכה לי שם. זה בטח חשוב למג"דים, אבל אפילו לחיילים ולמ"כים. מרגע שזה הבסיס, כל הדיון בתורת הלחימה הרבה יותר מקצועי, מחובר למציאות. זה מעמיד את הפלוגה והגדוד במקום אחר לגמרי." ~ מתוך ראיון לעמוס הראל, עיתון "הארץ", 29/09/10 ([http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1191361.html]).
* "מובן שלא צריך להעמיס על בן אדם חמישים תוכניות שלא יזכור. אבל חטיבה צריכה שתי תוכניות רלוונטיות. הכי חשוב שנתאמן לתרחיש הקיצוני יותר. אם אני הולך בתרגיל עם ציוד ששוקל שישים אחוז ממשקל הגוף, יהיה לי קל יותר להילחם עם ארבעים אחוז. אחת הבעיות בתקופת המעצרים ביהודה ושומרון היתה שלא שאלנו את עצמנו מה יקרה בתרחיש קיצוני יותר - ואז נתקלנו בו בלבנון. המג"דים והמ"פים מתאמנים עכשיו לתרחיש הכי קשה שהם יכולים לדמיין." ~ על האימונים של [[W:חטיבת הצנחנים|חטיבת הצנחנים]] שהוא מפקדה. מתוך ראיון לעמוס הראל, עיתון "הארץ", 29/09/10 ([http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1191361.html]).
* "בשכבה שלי אני מהקצינים עם הכי הרבה ניסיון קרבי. אני זוכר איש מילואים שנרצח בשכם באינתיפאדה, אני הגעתי למקום שלוש דקות אחריו, אחרי שהתעכבתי בזכות שיחת טלפון. היינו צריכים לצאת יחד. אני זוכר את זיו ברגור שהיה אצלנו מ"פ ונהרג בתאונת דרכים בצמח, אני זוכר את את [http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=514968 נדב מילוא] ואת [http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=515373 איתן בלחסן] שנהרגו כולם בלבנון, אבל מעבר לכך הרגשות שלי חסומים. בדרך הביתה עברתי לא מזמן ליד תאונה עם ארבעה הרוגים. פעם בנסיעה לסיני הייתי עד להתהפכות של משאית אסירים מצרים. הם היו כולם באזיקים כשהמוח שפוך על האדמה, מחזה זוועה זה היה, נדמה לי שבגלל כל המפגשים האלה עם המוות כל כך קריטי לי ליהנות מהחיים." ~ מתוך ראיון לאביחי בקר, עיתון "הארץ", 8 בדצמבר 2000 .
* "אני לא נאיווי. תמימות רחוקה ממני שנות אור. אבל לי עדיין כואב שלא טיפלנו בהם כראוי. יש לי ידיד נפש, אליאס נאסר, שהיה מפקד גדוד 10 בעיישיה. זה בחור שהציל המון חיילי צה"ל ממוות, גם את שלי. ירו עליו יותר מכל אדם אחר שאני מכיר. הוא איבד משפחה. עכשיו הוא נמצא במצובה. כל פעם שיש בהר דב איזה אירוע הוא מצלצל להתענין מה שלום החיילים. לפעמים הוא גם בא לבקר אותי במפקדת הגדוד. לדעתי, מדינת ישראל לא עשתה מספיק למענו ולמען שכמותו, לוחמים שאפילו אחרי שלושים וארבע הסכמי שלום עם לבנון וסוריה לעולם לא יוכלו לחזור הביתה. אדם שנתלש ממולדתו אי אפשר לפצות אותו, אבל בנקודות הקטנות הייתי מצפה שזה יתנהל אחרת." ~ מתוך ראיון לאביחי בקר, עיתון "הארץ", 8 בדצמבר 2000.
* "עכשיו אתם צריכים לקבל החלטה עם עצמכם. עד עכשיו הדור שלפניכם דאג לשלומכם ולכך שתחיו חיים נורמליים, עכשיו הגיע תורכם להגן על המדינה שלנו. יש כאן מרוץ שליחים ובמרוץ הזה כל אחד מאיתנו אחראי לעתידה של המדינה. מה זה שירות משמעותי? שירות משמעותי זה לא בהכרח להיות מפקד צוות ב[[W:סיירת מטכ"ל|סיירת מטכ"ל]] וגם לא בהכרח להיות טייס בחיל האוויר. זה בהכרח כל מה שאתה יודע לעשות ויכול לעשות והאופן שבו אתה ממצה את עצמך עם הנתונים הפיזיים והנפשיים שלך". ~ בהרצאה לתמידי כיתה יב' בראשון- לציון על השירות בצה"ל ([http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/today/10/12/0202.htm מקור]).
* "למה שמועות? זה נכון. ומה זה [[W:חטיבת הצנחנים|החטיבה]]? אני זה החטיבה. מבחינתי כל המסלולים האלה - הסדר, מח"ל, נח"ל - כל אלה אני לא רוצה אותם בחטיבה. זה מסלולים שלא כלכליים לי. איך אני יכול להוציא אתכם לפיקוד כשאני יודע שאתם לא תעשו מספיק תפקידים? זה שטויות שלמילואים צריכים קצינים, יש לי מספיק קצינים. אני רוצה בחטיבה שלי מפקדים, וזה לא שווה לי כלכלית להוציא אתכם לפיקוד." ~ בתשובה לשאלתו של חייל האם זה נכון שהחטיבה מפלה לרעה חיילים שנמצאים במסלול ישיבות הסדר ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/187/818.html?hp=1&loc=1&tmp=8714 מקור]).
* "אני אגיד לכם את האמת - אני שונא, לא סובל, את המסלול הזה. אני לא חושב שהוא ערכי. אני בונה סגל גם יותר גבוה, אני רוצה שיעשו הרבה תפקידים. אני רוצה שיהיה גם סמ"פ." ~ ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/187/818.html?hp=1&loc=1&tmp=8714 מקור]).
* "בנסיבות אחרות, הוא עשוי היה להיות מפקדו של הקצין מדו"צ. אם יחליט הרמטכ"ל הבא, [[יואב גלנט]], לבחור כדובר צה"ל הבא אחרי תא"ל אבי בניהו מפקד קרבי ולא איש התחום המקצועי, רבים רואים בו את המועמד המתאים ביותר. חליוה אומר שאינו מעוניין בכך. המינוי הבא שלו, מפקד [[W:עוצבת האש|אוגדה מובחרת]] (בדרגת תא"ל), כבר נקבע והוא אינו רואה סיבה שישנו אותו. ייתכן שהצדק עמו: לקצין קרבי יהיה קשה לצאת מתפקיד דו"צ בשלום. הציניקנים במטכ"ל יוסיפו שמינוי לדובר צה"ל עוד יחייב את חליוה לצמצם את החשיפה התקשורתית שלו." ~ מתוך ראיון לעמוס הראל, עיתון "הארץ", 29/09/10 ([http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1191361.html]).
* "השינויים שחוללת בתנאי הצוערים ילוו את הבה"ד ואת הקצינים העתידיים עוד שנים רבות. אך ההתקדמות האמיתית היא זו הפחות ניכרת לעין, בתוכן ההכשרה ובסגל ההדרכה." ~ האלוף [[W:אבי מזרחי|אבי מזרחי]] על תקופת הפיקוד של אל"מ חליוה על בית הספר לקצינים ([http://mazi.idf.il/165-8225-he/IGF.aspx מקור]).
* "כשחליוה נשאל, כצנחן ותיק, על הכניסה של חטיבת הצנחנים בפעם השנייה לבינת'- ג'בל והנפת דגל ישראל על אחד הגגות כדי לביים תמונת ניצחון, יש לו תשובה מוחצת: 'המסר שלי לצוערים הוא שכאשר הם יישלחו לכבוש את בינת- ג'בל וייתקלו בהתנגדות שבה נתקלו חברינו במלחמה האחרונה, אי אפשר יהיה לתלות שם דגל על שום גג של מפקדת החטיבה לשעבר, ועל שום בניין צבאי אחר, כי כבר לא יישארו שם בניינים כאלה. אז כבר לא צריך לתקוע דגל בכדי לסמל ניצחון, הניצחון יהיה חד משמעי'." ~ מתוך ראיון לפליקס פריש, עיתון "מעריב", 12 באוקטובר 2007.
* "חליוה מעיד שכשהוא עצמו היה חייל וצוער, הוא למד להכווין אש ארטילרית, לפוצץ מטענים ונפלים וטס הרבה במסוקים. בקורסי הקצינים בשנים האחרונות, הוא מודה, לא עשו את זה. 'היו צוערים שלא ניווטו בקורס קצינים, שלא טסו במסוק, שלא פוצצו מטען ולא פיקדו על תרגיל באש. כחייל ומ"מ (מפקד מחלקה) הכרתי כל אבן ברמת הגולן, ויש לי היום צוערים שחושבים שגשר בנות- יעקב זו להקה'." ~ מתוך ראיון לפליקס פריש, עיתון "מעריב", 12 באוקטובר 2007.
* "'עכשיו אנחנו חוזרים לדברים שזנחנו. בקורס קציני יבשה חזרנו לעשות ניווטי בדד (בשנים האחרונות הופסקו ניווטי הבדד במרבית היחידות מסיבות בטיחותיות ורוב הניווטים מתבצעים בזוגות - פ"פ). מ"מ לעתיד צועד שלושים קילומטר לבדו בלילה, צריך להתמודד עם ציר הניווט, עם הבדידות ועם הפחד, ואני משוכנע שמ"מ כזה יהיה טוב יותר בהובלת חייליו בקרב. כשאתה הולך עם חמישה עשר חיילים שנושפים לך בגב, אתה לא יכול להרשות לעצמך לטעות בניווט ולחזור מאתיים מטר אחורה, כי מאחוריך יש חמישה עשר איש שסומכים עליך, ועכשיו מקללים אותך.' את הדברים האלה הוא אומר לא זנחו סתם. 'תמיד עולה השאלה על מה לוותר, והיום מוותרים יותר על העימות המוגבל', מסביר חליוה. 'כשאני מכשיר קצין לפקד על מעצר בשטחים, ההצלחה שלו במשימה היא לבצע את המעצר במינימום נזק סביבתי. במלחמה הנזק הסביבתי פחות מעניין אותי. אני צריך לעמוד במשימה, בזמן, גם אם יש לזה מחיר. אנחנו מאמינים שצוער המוכשר לפעול בתרחישי קיצון, כמו כיבוש עזה, ילמד בקלות לבצע מעצר, אבל לא להפך. לאחרונה שלחנו צוערים למשימת תרומה לקהילה, כפי שנהוג בכל צה"ל, והם התייצבו אצל אישיות ציבורית בכדי לנקות ולצבוע בתים של קשישים. הוא אמר להם את מה שבוודאי כל אזרח חושב: התרומה שלכם לקהילה, מבחינתי, היא שתנצחו במלחמה'." ~ מתוך ראיון לפליקס פריש, עיתון "מעריב", 12 באוקטובר 2007.
 
==קישורים חיצוניים==
1,682

עריכות