זאב בנימין בגין: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Noamzo (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Noamzo (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 10:
 
* "הוא (מנחם בגין) לא איתנו יותר מ־20 שנה. הוא אינו איש ציבור יותר מ־30 שנה. כך שבמבט ראשון זה נראה מוזר. אבל יש לנו תשובה מדוע זה קורה. מנחם בגין הוא הנפקד הנוכח ביותר בציבוריות הישראלית בעשרים השנים האחרונות. זה מדהים עד כמה בכל שבוע, ולעתים פעמיים בשבוע, שמו נזכר, נתלים בו, נתלים בתורתו, מביאים ממנו ראיות לכיוון זה או הפוך. נו ויש גם כאלה שדואגים לרווחתו והופכים אותו בקברו לצד אחד, ויום למחרת לצד שני (אריה דרעי, יאיר לפיד, ח"כ יעקב אשר הם רק אחדים ממי שהשתמשו בביטוי הזה בשנה האחרונה, א"כ) הם הכול יודעים. השיח הזה מרתק. אני לא אפוטרופוס על המוניטין של מנחם בגין. הוא לא הסמיך אותי להיות נציגו עלי אדמות. איני עוסק בכך, אבל מבחינה פוליטית־חברתית העובדה הזו מרתקת ואיני בטוח שיש עוד תופעה כזו. אני כן בטוח שהוא הותיר אחריו מורשת נפלאה. אתן לך דוגמה - חוברת שיצאה לאור זה עתה ממרכז בגין כוללת מובאות מ־200 מאמרים ונאומים שלו בנושא החירות. הוא הגה בנושא הזה מגיל צעיר מאוד, למד ולימד אותו, וכפי שאמרו לי עורכי החוברת, יש עוד 500 מאמרים שלא נמצא להם מקום. אתה מכיר אנשי ציבור רבים בישראל מאז קום המדינה שניתן להוציא חוברת כזו על סמך הכתבים שלהם? וניתן להוסיף שאיש לא כתב את המאמרים עבורו. לא היה לו כותב נאומים. האיש לעתים קרובות היה נואם נאום ארוך עם ראשי פרקים מתוך פתק. לכן, מכיוון ששאלת ולמרות שאיני נוהג כך, אוסיף משהו אישי. גדלתי בביתו של מנחם בגין ולכן אישיותו ודבריו היו לגביי מובנים מאליהם. כשבגרתי, ויש אומרים זקנתי, אני רואה שעמדותיו, דבריו והגותו, אינם מובנים מאליהם. וככל שאני מתבגר אני רואה עד כמה היה אדם מיוחד. לפעמים מתלוננים, 'למה אין לנו כיום כאלה מנהיגים'. תשובתי שהתלונה אינה מוצדקת. יש אנשים שמופיעים בהיסטוריה באופן די נדיר. הוא לא היה היחיד בדור המהפכה הציונית. הוא והם עמסו על כתפיהם אחריות אדירה והצליחו הצלחה נפלאה. הם היו אנשים משכמם ומעלה בתקופה מיוחדת. אבל בעולם נורמלי ההנהגה לאו בהכרח בנויה מאנשים שהם יוצאים מן הכלל" ~ בני בגין על אביו מנחם בגין (כהנא א. [http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/674/494.html?hp=1&cat=404&loc=1 "בני בגין: ממשלה עם הרצוג ולבני? זה לא יקרה"], אתר NRG, תאריך 6.2.2015)
 
* "אני נותן שלוש דוגמאות לדמוקרטיות במזרח התיכון: טורקיה, לבנון ועיראק. באופן פרדוקסלי, כל השלוש יותר משוכללות מהדמוקרטיה הישראלית, כי יש להן חוקה. לשלושתן יש פרלמנט נבחר, מערכת משפט, בחירות המתקיימות בעיתן, קיימת אופוזיציה ומתבצעים שם חילופי שלטון. אז בוא נבחן אותן: <br />
# פריט רשימה ממוספרת
בטורקיה הדמוקרטיה ותיקה. והנה, בשנת 2002 עלתה לשלטון מפלגת הפיתוח והצדק, מתוך בחירה של העם. הם מזוהים עם הציר האיסלאמי הרדיקלי של איראן וסוריה. לפני כמה חודשים טורקיה התריסה נגד ארה"ב והצביעה במועצת הביטחון נגד סנקציות על איראן. גול נפגש עם אחמדינג'אד והצהיר שם על רצונו להוביל לחורבן מדינת ישראל.<br />
# פריט רשימה ממוספרת
נמשיך הלאה. בלבנון, דמוקרטיה ותיקה גם שם, אדם תמים יכול היה לומר שמה שהתרחש בלבנון הוא עוד משבר קואליציוני שבמהלכו סיעה פרשה מהממשלה, איבדה את הרוב ונבחר מועמד אחר. יצליח או לא, לא יודעים. כמו בבלגיה, כמו בהולנד, כמו באיטליה.
 
"נו, זו האמת? מה, אנו לא יודעים מי שולט בלבנון? זאת דמוקרטיה, שמלבד המציאות שיש שם השפעה מכרעת של סוריה ואיראן, יש בה שני צבאות: צבא המדינה ובנוסף צבא יותר חזק של ארגון טרור שנתמך על ידי סוריה ואיראן ומחזיק 50 אלף רקטות וטילים המכוונים רק כלפי ישראל. במה הדמוקרטיה הזאת מועילה לשלום במזרח התיכון"