יצחק הרצוג: הבדלים בין גרסאות בדף

* "יצחק הרצוג התייצב אתמול לבחירות. חודשיים אחרי הזמן, אבל בכל זאת התייצב. סוף סוף שמעו אזרחי ישראל מהאלטרנטיבה לנתניהו נאום ברור ותקיף. עקרוני, מצפוני ואידאולוגי. חבל שהרצוג שלא הופיע כך בעבר. בנימין נתניהו, שנכשל כישלון חרוץ בניהול המשא ומתן קואליציוני, ניסה לעוות את פניו ולזלזל בדברי הרצוג, בעיקר כשיו"ר האופוזיציה התרה בו לבל ״ירים את היד״ על בית המשפט העליון. אבל גם הוא ידע שנפל דבר. ראש האופוזיציה של כולם, כפי שהגדיר עצמו בתבונה, דיבר בשמם של "59 מנהיגים" כהגדרתו, אבל גם בשם האזרחים, שבחרו בהם. זה היה נאום מצוין, שנישא בתום ערב מגוחך. או כמו שיעקב אילון ניסח זאת, בשביל הצופים ההמומים, "קח ראש הממשלה את תיק החוץ שלך ו..... תן אותו למישהו מחברי מפלגתך. הרצוג דיבר על כך שמפלגת העבודה ההיסטורית ומנהיגיה ראו לנגד עיניהם את טובת הכלל. זו הצהרה כללית. אי אפשר לומר שעד 1977 המנגנון הישראלי לשלוחותיו איפשר מוביליות חברתית, או שמי שאיישו אותו ייצגו ושיקפו את התרבות הישראלית לעומקה ולרוחבה, או שהיו בהכרח משכמם ומעלה. אבל צודק הרצוג שהוא מפנה את תשומת הלב לכך שהממסד הימני-ליכודניקי בישראל היום לוקה באופן עמוק. הכאוס, הרקב, השחיתות שנחשפו בשנים האחרנות, לצד המצוקות הבלתי מטופלות ששיקפה המחאה החברתית, המלחמה בקיץ, הבחירות המכוערות והכישלון המהדהד של נתניהו להציג ממשלה בזמן - כל אלו חייבים לכל הפחות להכעיס את מצביעיו. לעורר אצלם אי נוחות. דאגה. בשנה האחרונה ניסה יצחק הרצוג - והצליח במידה רבה – להציג בפני הציבור אלטרנטיבה לנתניהו. הוא אינו '''[[w:אד מיליבנד|אד מיליבנד]''']. נאומו כראש אופויזציה (למרות שעדיין אי אפשר למחוק מהתודעה את צעקתו הגרוטסקית "מהפך") היה מצוין. בין היתר מפני שלא נכח בו הפחד מנתניהו עצמו.