פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני 4 שנים
אין תקציר עריכה
* "בני אדם מפליגים למקומות חדשים כשבלבם תשוקה ותקווה, בעוד אחרים שבים באותה עת למקומותיהם הישנים ובלבם אכזבה."
* "אני הרגשתי שרוצה אני לשבת במחשכי ארץ, בתוך האפר, לפני השער עם העניים. הרגשתי שעליי להיות שרוי בתוך דממה עמוקה, כדי שאוכל האזין ולשמוע את מה שאין חיים מבלעדי שמיעתו. הרגשתי שאינני חפץ בדברי התלהבות, במתן יקר, בפרסום, בכוסות בדולח ירקרקות, כי אם חפצי להיות תועה בליל ערפל בחוצות עיר נוכרייה, לשבת בפונדקים על כוס שיכר בחברת אנשים זרים - הרוכל והלבלר והבתולה הזקנה, לשבת בדד לאורה הצהבהב של עששית נפט ולעצב את ביטויי חיי ואת מובנם במשפטי שחר, עבוד בחופש ובצנעה לאלוהי האמנות, להתבונן אל העוני והזקנה ומצוקות הנפש, להתבונן ולחזות - ברגע חסד בהיר - בלבו האדום, הרועד של העולם."
* "לבסוף הניחה את כוסה על השולחן ואמרה: ובכן, אתה בא אתי? אינני סבור שהייתה לי שהות להרבות חשב, אבל דבר מה בקרבי היה חושב כך: הנה לפניך האישה שיפה כמוה לא ראית וייתכן מאוד שלא תשוב לראות. אפילו לא תוכל לתאר את יופיה במילים. ועכשיו, האם אתה הולך או לא? ייתכן שאילו לא הייתה אישה זו הפרי היפה ביותר של הטבע, של הקיום הארצי, כי אז הייתי מכריע לצד אחר, אבל כשהתבוננתי בגופה ידעתי כי עוד שנים רבות אשתומם על יפעתו הפראית, הצוהלת. לכן אמרתי, לבסוף: לא, תודה. אינני בא אתך."
לא, תודה. אינני בא אתך."
* "חיים, חיי אנוש, ואני עובר בקרבם כמו קו-אור בתוך כוס מים צלולים; חיים שלא עוד אשוב ואראם, חיים המקיפים את כדור האדמה ככפות ידיים חמות. חיים ואהבה, חיים ועצב. הכול חולף."
* "הלאה, הלאה מפליג רכב הברזל בתוך הלילה, כמו הרצון בתוך החומר, כמו הרעיון בתוך הצורה, כמו האמנות בתוך הזמן, כמו האדם בתוך המוות."
משתמש אלמוני