יהודה עמיחי: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[w:יהודה עמיחי|יהודה עמיחי]]''' (3 במאי 1924 - 22 בספטמבר 2000), משורר ישראלי, מהבולטים ב[[w:שירה עברית|שירה העברית]] החדשה, ובשירה הבינלאומית במאה ה־20.

 

[[קובץ: יהודה עמיחי - מספריים (9758312086).jpg|שמאל|ממוזער| 260 פיקסלים|שלט רחוב בירושלים עם שירו של עמיחי "שיר אוהב וכואב"]]

* "שמחות הן בלי הורים. אף שמחה אחת לא תלמד מן הקודמת."

* "סגורות הדלתות שנועדו להיות פתוחות לי לתמיד."

* "הבדידות היא דלת, חשבתי קיר."

* "אנשים משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם."

* "האנשים בחושך תמיד רואים את אלה שבאור."

* "באמצע הקיץ פתאום ריח גשם: זכר למה שהיה ונבואה למה שיהיה."

* "לאן היא רוצה הדלת החורקת? הביתה היא רוצה, לכן היא חורקת."

* "יש בתי דואר שבהם יותר כאבים מאשר בבתי חולים."

* "בית עזוב, מיד רואים שהוא עזוב. אדם עזוב, לא מיד רואים, כי בעיניו הפתוחות עדיין אור של זכרונות."

* "והנחל עדיין נקרא נחל גם כשאין בו מים, והשמחה עדיין נקראת שמחה."

* "כשנחבט ראשי בדלת, צעקתי 'ראשי, ראשי' וצעקתי 'דלת, דלת', ולא צעקתי אמא, ולא אלוהים, ולא אמרתי חזון אחרית הימים על עולם שבו לא יהיו עוד ראשים ודלתות."

* "כשאמות אני רוצה שרק נשים יטפלו בי בחברה קדישא, ויעשו בגופי כטוב בעיניהן היפות, וינקו את אזני מן המילים האחרונות ששמעתי, וינגבו את שפתי מן המילים האחרונות שאמרתי, וימחקו מעיני את המראות שראיתי ויחליקו את מצחי מן הדאגות."

 

 

* "אל מלא רחמים. אלמלא היה האל מלא רחמים, היו הרחמים בעולם, ולא רק בו."

* "מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב."

* "בוכי חגים אנחנו, חורטי שמות על כל אבן, נגועי תקווה, בני ערובה של ממשלות והיסטוריה."

* "צבא שלם של ילדים מתגייס כל שנה, צבא שלם של מנחמים-מטעם כבר עומד הכן, צבא שלם של קלישאות משתזר כל שנה ביום הזיכרון שחוזר כל שנה."

* "והארץ מחולקת למחוזות זכרון וגלילי התקווה, ותושביהם מתערבבים אלה עם אלה."

* "יותר מדי מתים, פחות מדי אדמה לכסות את כולם."

* "אלוהים מרחם על ילדי הגן,פחות מזה על ילדי בית הספר ועל הגדולים לא ירחם עוד... אולי על האוהבים באמת יתן רחמים ויחוס ויצל כאילן על הישן בספסל שבשדרה הצבורית."

* "היו שלום, חיים ומתים יחדו, גם דגל מורד לחצי התורן מתנופף בשמחה."

* "לדבר עכשיו בשפה העייפה הזאת, שפה שנקרעה משנתה בתנ"ך: מסונוורת, תתנדנד מפה אל פה. בשפה שתארה נסים ואלוהים להגיד עכשיו מכונית, פצצה, אלוהים."

* "וכתתו חרב למזמרה ומזמרה לחרב,וחוזר חלילה ושוב בלי הרף ... אולי מכתותים והשחזות הרבה, ברזל הריב בעולם יכלה."

* "בארץ הלוהטת הזאת, מילים צריכות להיות צל."

 

==מאמרותיו==