אפרים קישון: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[W:אפרים קישון|אפרים קישון]]''' (23 באוגוסט 1924 – 29 בינואר 2005), סופר, סאטיריקן, מחזאי, תסריטאי ובמאי קולנוע ותיאטרון ישראלי, חתן פרס ישראל. קישון, מהבמאים הישראלים הידועים ביותר בעולם, הוא הבמאי הישראלי הראשון שסרט בבימויו היה מועמד לפרס אוסקר וכן הישראלי הראשון שסרט בבימויו זכה בפרס גלובוס הזהב.

 

[הוצאת "הד ארצי", 1999, בעריכת עופר שיינברג. כל הזכויות שמורות ליורשי עזבונו של המחבר. מועלה תחת תנאי השימוש ההוגן.]

 

* בעומדי ליד איזה צ'ק-פוינט עזוב, ביקשתי לתפוס טרמפ על הקיבוץ שלי ליד נצרת. אך עברו שעתיים וכבר עצרה מכונית-משא לידי.

: הנהג התכופף אלי ואמר: "זכרון יעקב."

* "אם גבר בדואי הורג את אשתו בעת חמסין, הוא פטור מעונש. בעצם גם בלי חמסין."

* "מה ההבדל בין המשיח לבין השרברב המצוי? המשיח עשוי לבוא."

* "ישראל היא הארץ היחידה המרשה למשוגעים לעלות ומיד לקבל אזרחות. אולם לא מרשים להם לצאת עוד, שמא יגרמו לנו בושות."

* "חלוציות היא בעיה. קשה להיהפך לזקן עשיר ובו בזמן להישאר צעיר עני."

:רבים ראו בזאת ראיה לקשיחות-לבו של המולטי-מיליונר. לדעתנו הוא גילה את הסוד. "You're fired!" זו מלת-הקסם הכלכלית, ואמריקה היא אמנם המבצר האחרון עלי-אדמות בו שמרנו על רעננות-הפיטורין. שם עוד הבוס הוא '''בוס'''. אם הוא נכנס למפעלו בשעות העבודה והוא רואה שמונדק קורא עיתון-ספורט, אזי מקץ שתי שניות מונדק עף, ואיתו גם מנהל העבודה וסגנו ואיש יחסי הציבור, עליו כעס מזמן. זה מוכרח להיות סיפוק גדול בשביל הבוס בקטן וגם שיטת-ייצור לא רעה, כפי הנראה. מכל מקום, מומחי-ייעול גלויי-לב ממליצים עליה.

 

 

 

 

* ההגינות מחייבת אותנו לצאת לעזרת מנהיגנו, להתייצב לימינם ולחזק את רוחם, שכן הם אנשים קשישים לרוב והשמירה המתמדת לכיסאות מתישה את כוחותיהם.

* כזכור, התחפש בשעתו הכליף חרון-אל-רשיד לרועה-גמלים פשוט כדי לגלות מה חושב עליו הצאן של נתיניו. היום קוראים לזה סקר דעת-הקהל ויש לזה צלצול מדעי מרשים. לסקרים האלה טבע מיוחד במינו: נמצאים, נגיד, 100 יהודים ממורמרים העורכים לפני הכנסת הפגנה סוערת נגד הממשלה. באים אנשי המכון ועורכים סקר בין המפגינים. התוצאות: 67% מרוצים בדרך-כלל ממדיניות הממשלה, 11% לא תמיד ו-22% עוד לא חשבו על זה. האם הסקר משקר? לא, בני-האדם הם כאלה.

 

 

* "ארץ חופשית - עיתונות חופשית", קבע עורך-לילה אחד של עיתון פורנוגרפי, וכלב מי שמתווכח איתו. כל עוד אפשר להדפיס בעיתון כל מה שעולה על הדעת, הרי אפילו שדי תופת לא יוכלו לנו. העיתונאי הקטן עומד על משמרו עליו העמידו המון הציבור. בידו עט כדורי, בעיניו רצון-פלדה, בראשו ההצגה השניה.