מלאכת מחשבת: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה, עריכה
מ הגהה
 
שורה 1:
[[קובץ:Hermann Struck Grafik JMBerlin GDR 87 31 0.jpg|ממוזער|140 פיקסלים|"יכול אדם להחליט, כי בכלל אין עוד העם הזה מסוגל להיות מתרגש ומתפעל."]]
'''מלאכת מחשבת''' הוא חיבור מאת [[דוד פרישמן]] שפורסם בשנת 1901 בו הביע את דעתו לגבי חשיבות חיזוק מעמדן של ה[[אמנות]] וה[[ספרות]] בחיי היהודים.
 
'''מלאכת מחשבת''' הוא חיבור מאת [[דוד פרישמן]] שפורסם בשנת 1901 בו הביע את דעתו לגבי חשיבות חיזוק מעמדן של ה[[אמנות]] וה[[ספרות]] בחיי היהודים.
{{מפריד}}
 
* "כי לא המוח הוא העושה עם לעם, כי-אםכי־אם הלב."
* "כמה מן היהודים מרגישים את הצֹרך לשפוך את לבם? כמה יש להם הכרח לבוא אל הקֹדש בבתי-המוזיאותבבתי־המוזיאות, להתעדן ולהתרגש ולהתקדש?"
* "לא מן החוץ תחל הגאולה – מבפנים תחל; לא מן המוח – מן הלב תחל."
* "רב לי אם אראה איש-יהודיאיש־יהודי קורא דברי-שירדברי־שיר, רב לי אם אזכור איש-יהודיאיש־יהודי מביט בפני ציור על-גביעל־גבי הבד – ותוגה גדולה וחרישית ממלאה את כל נפשי ואני דואג ודואג."
* "אין לו רגש ואין לו חוש, אשר ישמע לקול מנגנים ולא יבין, יאזין דברי שיר ולא יקבל, יביט את כל יפה ולא ידע, ואז לא אוכל לשכוח עוד את הדברים המרים: אכן חציר העם."
* "אם יאמר לי איש: יש לצוענים תקוהתקווה, אאמין – אני שמעתי את נגינותיהם בתוך הערבה הגדולה לבינות הקרפַּטים, ונפשי יצאה בנגנם ואָבן את בכיתם אשר הם בוכים בנגוניהםבניגוניהם ואדע כי יש להם כליון-נפשכליון־נפש, ולכן יש להם תקווה."
* "האם לא די לנו באותו הכבוד שהיה לנו עד כה כי היינו לעם-הספרלעם־הספר? [...] הוי, הספר – עד כמה עשה אותנו זה לאֻמללים? לקח ממנו את הלב ונתן לנו את המוח; לקח ממנו את ההרגשה ונתן לנו את ההגיוןההיגיון; לקח ממנו את הלך-הנפשהלך־הנפש ונתן לנו את הדעת; ואת האמונה לקח ממנו ויתןוייתן לנו תחתיה את הידיעה, ואת הכשרוןהכישרון לחלום חלומות לקח ממנו ויורה אותנו למנות ולספור ולחשוב."
* "אינני בוש להגיד, כי מאמין אני באמונה שלמה באותו הפסוק: מלאכת-מחשבתמלאכת־מחשבתתחיתתחיית האֻמה."
* "היהודי הקורא אינו יודע מה זו אמירה בעלמא, וכי יש מין דבר שקורין לו ביטוי על דרך המליצה או ציור של דבור; שומע הוא תמיד רק את המלההמילה, ומפני המלההמילה הוא מסיח על-פיעל־פי רֹב את דעתו מן העניןהעניין."
* "צערי על שאחינו בני-ישראלבני־ישראל נעשו בהמשך הדורות יבשים כציצים נובלים ואינם מתרגשים ואינם מתפעלים לכל יפה ונאצל, עד שיכול אדם להחליט, כי בכלל אין עוד העם הזה מסוגל להיות מתרגש ומתפעל."
* "רגשות הלב בקרב עמנו קהו וכי עלינו להחיותם על- ידי כח היֹפי והטעם."
 
==ראו גם==
* [[דוד פרישמן]]
 
 
[[קטגוריה:ספרי עיון]]