לשם מה ללמד היסטוריה: הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:Professor Michael Heyd.jpg|ממוזער|215 פיקסלים|"לידיעת העבר יש עתיד."]]

'''לשם מה ללמד היסטוריה''' הוא חיבור שלמאת ההיסטוריון [[W: מיכאל הד|מיכאל הד]] (2014-1943 - 2014), לשעבר יושב ראש החברה ההיסטורית הישראלית, שהתפרסם בשנת 1993.

* "ה[[היסטוריה|ההיסטוריה]] שעליה התחנכנו, דומני, הייתה היסטוריה בעלת כיוון, בעלת משמעות. היא נתפסה כמפתח, לא רק להבנת ההווה אלא גם להכרת העתיד, או לפחות היא ביקשה לעצב את התנהגותנו בעתיד. מעל לכול, ההיסטוריה נתפסה -– ובחוגים מסוימים, צריך לומר, עדיין נתפסת -– כשופט, כבית-דיןכבית־דין עליון, שלפיו שופטים התרחשויות, תביעות אינדיווידואליותאינדיבידואליות וקולקטיביות, תהליכים חברתיים ופוליטיים."

* "אין גם צורך להדגיש עד כמה מרכזית התפיסה הזאת לציונות כאידיאולוגיהכאידאולוגיה מודרנית... מבחינה זאת, שלא כבארצות המערב, המשיכה ההיסטוריה למלא בארץ תפקיד אידיאולוגיאידאולוגי."

* "מבחינת המקצוע עצמו, התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה מתאפיינת במשבר של ההיסטוריוגרפיה המסורתית. היסטוריוגרפיה זו הייתה מבוססת על היסטוריה פוליטית ואידיאולוגיתואידאולוגית בעיקר... ההיסטוריוגרפיה של הדור שלאחר מלחמת העולם השנייה, שמה דגש לא על האירועים המתחלפים, אלא על המבנים הבסיסיים והתהליכים ההדרגתיים."

* "ההיסטוריוגרפיה אינה מספרת עוד סיפור אחד מוגדר, רצוף ובעל משמעות, אלא מבקשת או מציעה לעתים סיפורים שונים לחלוטין זה מזה, כאשר היא מעמידה בסימן שאלה את מידת התוקף ה"'אובייקטיבי"' של כל סיפור וסיפור."

* "גם אם שר ההיסטוריה לא יחזור שוב, לכיסאו, גם אם ההיסטוריה כמעצבת התודעה הציבורית לא תמלא שוב אותו תפקיד שמילאה בעבר -– למקצוע ההיסטוריה יש ויש מקום ותכלית. לידיעת העבר יש עתיד."

* "ההיסטוריון החוקר את ההיסטוריה והמורה המלמד אותה אינם יכולים להתעלם מ'''מימדממד השינוי'''. להיפך, עליהם להעמידו במרכז עיונם, ובכך ייחודו של המקצוע... העידן של תמורות מהירות שבו אנו חיים מחייב לפתח מקצוע זה שעניינו אופיים של שינויים בחברה האנושית."

* "ההיסטוריונים היום חוזרים ומודעים לכך שההיסטוריוגרפיה היא בראש וראשונה '''סיפור'''. גם אם אין זה סיפור אחד, סיפור של מלחמת מעמדות או סיפור של המאבק לחירות או סיפור של קידמה... ה'סיפורים' שההיסטוריון מספר הם סיפורים משמעותיים, המסייעים לנו להבין את האדם ואת החברה שבה חי אותו אדם. במובן זה, אכן,יש להיסטוריה, יחד עם הספרות, ערך הומניסטי מובהק שאסור לנו לוותר עליו."

* "מקצוע ההיסטוריה, בטפלו בתרבויות של העבר ובחברות קודמות, עוסק ב'''אחר'''... להכיר עולם שונה מזה שבו הוא חי; להכיר חברה הפועלת על- פי ערכים שונים מאלו המדריכים אותנו: להבין ולכבד -– גם אם לא להסכים -– עם אמונות והשקפות-עולםוהשקפות־עולם אחרות מאלו שלפיהן אנחנו פועלים."

* "דווקא משום הקושי בהכרת עולם או חברה השונים משלנו -– מקצוע ההיסטוריה הוא מחנך מובהק ל'''חשיבה ביקורתית''', להעמדת שאלות אודות הנחות היסוד ותפיסות מקובלות."