מרטין בובר: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[W:מרטין בובר|מרטין בובר]]''' (8 בפברואר 1878 - 13 ביוני 1965), פילוסוף ישראלי-אוסטרי יהודי, מעבד מעשיות ומחנך.

 

* "ההוכחה שאין אלוהים היא שלא יוצאת אש גדולה מהשמים ושורפת את כל אלה המדברים בשמו."

* "[...] לפני ימים אחדים היתה לי שיחה עם ד"ר יעקובסון [(חבר ההנהלה של ההסתדרות הציונית)] על מה שראוי שיעשה בא"י; "בהקדם האפשרי, כלומר בכל האמצעים, אנו צריכים ליצור רוב [יהודי] בארץ" - למשמע טענה כזאת לבך פוסק מלדפוק [...] רובם של הציונים היום לאומנים בלא שום מעצור (לפי הדוגמה האירופית), אימפריאליסטים ואף מרקאנטיליסטים שלא מדעת וסוגדים להצלחה. [...] אם לא יעלה בידינו להקים עוצמה נגדית סמכותית, תושחת נפש התנועה, אולי לצמיתות". 1918.

* "[הסיסמה ליצירת רוב יהודי בא"י] לא באה אלא כדי להפוך את הבעייתיות שבמצבנו – כלומר, הודות לה נוכל לעשות [...] שם [=בא"י] לאחרים את מה שבו בזמן עושים לנו כאן [=בגולה] – האם תוכל אותה ישות לפטור אותנו מהבעייתיות?". אפריל 1926

* "[...] אילו היינו נותנים לה לאלימות לשלוט כרצונה, היינו מאבדים את הדרך לעשות שלום עם העם שגורלנו ההיסטורי מטיל עלינו לחיות יחד עמו ולבנות ארץ זו יחד עמו, גורל שיתגלה לנו טעמו בשעה שנתייחס אליו ברצינות גמורה." 1938

* "יש מצב, שבו הסטיאגרהה של עוצמת הנשמה יכולה להיעשות לסטיאגרהה של כח האמת. המילה "מרטיריום" משמעה העדאה; אבל אם אין איש המקבל את העדות? העדאה בלי קליטת עדות, מרטיריום בלתי פועל, בלתי ניכר, נידף, זהו הגורל של יהודים לאין מספר בגרמניה אלוהים לבדו קולט את עדותם." (מכתב למהטמה גאנדי, 1939)

* "[...] ועתה "הותקפנו". מי התקיף אותנו? בעצם אלה שהרגישו את עצמם מותקפים על ידינו, כלומר, על ידי כיבושנו בדרכי השלום. הם מקטרגים עלינו "לסטים אתם" ומה עונים אנחנו? "זוהי ארצנו מלפני אלפיים שנה, שבה יצרנו גדולות". כלום מצפים אנו שיכירו בכך ללא עיכוב? כלום היינו עושים זאת במקומם? [...] האמת היא שאנחנו התחלנו בהתקפה "בדרכי השלום" כשהחילונו מסתננים אל הארץ". 1948.

* "[...] איזו דרך ישפיע אדם השפעה מוסרית, בשעה שהוא עומד בראש ממשלת המדינה? [...] דרך משל, שאלת הפליטים הערביים. היה בידי הממשלה ואולי עוד יש בידה גם עתה לעשות מעשה מוסרי גדול, העלול להביא להתעוררות מוסרית של הציבור, והשפעתו על העולם ודאי לא תהיה לרעתנו. יכולה הייתה ליטול את היוזמה לכינוס בין-לאומי ובין-דתי אגב שיתוף פעולה עמנו ועם שכנינו – כינוס שאפשר לא היה עוד כדוגמתו. איני מתכוון כאן לויתורים כאלה וכאלה. העיקר הוא, שייעשה דבר ביוזמתנו שלנו דווקא, הלא פליטים היינו בארצות הגולה." בפניה לבן גוריון בכנס אנשי רוח, מרץ 1949.

* "היום קוראים בקול רם שהיישוב יתקומם נגד הפשע. במאוחר! אתמול הייתה השעה יפה לקריאה ולא נקראה, אתמול ושלשום ומדי יום ביומו עד ליום הזה. איננו רשאים לומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" – עינינו ראו מה שראו ופינו לא הגיד מה שהיה להגיד, שֶלמה רוחצים אנו ידינו על העגלה הערופה בנחל! [ר' דברים כ"א 1-9]" יולי 1949.

* הרי כמה מכם אומרים: "יהא כך, טעינו ([כשהתעלמנו מן הערבים]), אנו מכירים בזה, אבל עתה בא הכול כמו שבא, עתה מאוחר הוא לפנות אל הדרך שהראית עליה. היום שורר החוק החמור של הפוליטיקה הבין-לאומית ותוצאותיו. היום אין עוד מקום שבו נוכל להכין חיי שלום. [...] לא, לא אך היום, זה ימים ושנים שאתם מדברים כך! תמיד אמרתם: "לגבי יום אתמול אפשר שישרה עצתך אבל עתה כבר עבר זמנה, היום לא ייתכן עוד הדבר, היום אין כוחו יפה עוד, היום הכול נשתנה!" וכן נהפך היום לאתמול ושוב היום לאתמול, מצב נובע מתוך מצב, ומדי פעם בפעם עמדתם בצד שאינו נכון, ומדי פעם בפעם הרביתם את כוח הרע, ומדי פעם בפעם לא נעשה מה שיכול היה על כל פנים להיעשות דווקא אז, וחוסר מעזה זה השפיע על העתיד." מרץ 1939

* "כלום מן ההכרח הוא, שחיי שני עמים בכפיפה אחת יהיו תלויים בחוג המושגים הפוליטי-בלבד של רוב ומיעוט? האם לא הגיעה השעה לנסות להעמידם על בסיס אחר? ושמא נקודה זו של העולם ומצבנו זה המיוחד יש בהם מן הנסיבה להתחיל בניסיון זה? אמנם קשה הוא, קשה עד מאד, העזה גדולה היא, ולשמה יש צורך במחשבה אמיצה, בת חורין, מחשבה המבקשת למטרות חדשות דרכים חדשים. אבל מי שמכיר את כל מציאות מצבנו כולה יודע שאין לנו ברירה; כאן בלבד, אם באיזה מקום שהוא, מצויה דרך אמיתית, כל השאר אינו אלא מראית עין".1944

* "איננו מתכוונים למדינה דו-לאומית בעלמא, אלא למדינה המסויימת הזאת, עם תנאיה המיוחדים, כלומר, מדינה דו-לאומית המגשימה בעקרונותיה הבסיסיים מגנה כרטה, הצו שאין לדחותו להצלת העם היהודי. זאת אנו צריכים ולא 'מדינה יהודית'; שהרי משמעותה של כל מדינה לאומית בסביבה עויינת כל כך תהיה התאבדות לאומית שלא מתוך מחשבה תחילה, ובסיס בין-לאומי בלתי יציב לא יוכל להוות תחליף לבסיס התוך-לאומי החסר".1947

* " מספרים כי נורדוי בא פעם אל הרצל בבהלה וקרא: 'שמעתי שיש בארץ ישראל תושבים ערבים. אם כן, הרי אין הצדק על צדנו!'; אם נכונה אמרה זו מתגלה בה נאיביות מופלאה. החיים, מעצם היותם חיים, כרוך בהם עוול. ... על כל פנים אין חיים בלא השמדת חיים. אם נתבונן היטב, נראה כי בכל רגע גוזל כל אחד ממי שהוא את 'מרחב מחייתו'...בתקופת מפעל-התישבותנו, שהיה למעשה כיבוש בדרכי שלום, לא התכוונו הטובים שבינינו להישאר זכאים בעיני עצמם במלחמת קיום לאומית זו שלנו, לפי שבאנו להבטיח מקום לדורותינו הבאים, נאלצים היינו לצמצם את המקום לדורות הבאים של העם הערבי."

* "חינוכה של קבוצה אינו אפשרי, אלא אם כן מכיר המורה כל יחיד ויחיד שבה, ונדרש אליהם בבחינת יחידים, ובא במגע עמהם בבחינת יחידים. מגע – הרי זה יסודו ושורשו של החינוך."