הבדלים בין גרסאות בדף "יורם קניוק"

נוספו 8 בתים ,  לפני 4 שנים
עריכה
(הגהה)
(עריכה)
 
==מתוך ספריו==
* "ציירתי על הקירות כי הרגתי אנשים לפני שנישקתי בחורה." ~ מתוך ספרו "חיים על נייר זכוכית"
* "אתה לא לוחם מפני שאתה כועס, חיילים כועסים אינם דוקא חיילים טובים." ~ מתוך ספרו "בתו", ספרית מעריב, 1987, עמ' 122
* "לחימה אינה משא־נפש, היא מקצוע. שנאה וקנאות משרתות את השטן, לא את הלוחם." ~ מתוך ספרו "בתו", ספרית מעריב, 1987, עמ' 175
* "ופתאום בא לי החשק להראות לחרא הקטן מי כאן הר הבית בידינו." ~ מתוך ספרו "הנעדרת מנחל צין"
* "אמרתי לה, מה פתאום התעוררת? מה חדש? והיא פתאום נהייתה אמא ואמרה, תתעסקי בעניינים שלך, תנקי את האמבטיה ותעשי את הכלים, אני צריכה ללכת." ~ מתוך ספרו "קסם על ים כנרת"
* "יום רודף יום. חילוף זמנים מהיר או איטי. מסופם אתה רואה דבר נחפז. בתוך ההווה הדברים כאילו אינם זזים. מירה לא היתה בשום מקום. כל ספרי הטלפונים ריקים משמה. אמא כותבת על המולדת, ריח משוכות צבר, שרף אורנים בחורף, מחטים בתוך שמלה, התופרת בוכה בחדר השני. הים בחלון. בית הקברות המוסלמי מאיר בליל [[ירח]]." ~ מתוך ספרו "סוס עץ"
* "ציירתי על הקירות כי הרגתי אנשים לפני שנישקתי בחורה." ~ מתוך ספרו "חיים על נייר זכוכית"
* "הוא אמר שחלומות מנכסים שברי מציאות שיש בהם חוסר מקריות שנוח לה להישאר בלתי מפוענחת." ~ מתוך "הברלינאי האחרון"
* "היא שתקה במה שנראה כשתיקה מתוקה בשלוותה. אחר־כך ניסתה לומר משהו, אבל הקור כנראה צרב את שפתותיה והיא לא הצליחה להוציא הגה מפיה ולרגע נראתה כמו דג־נוי הנאבק בפעירת לועו כשהוא דבוק לקיר הזכוכית של אקווריום." ~ מתוך "הברלינאי האחרון"
* "אני לא בטוח מה אני זוכר באמת, הלוא איני סומך על הזיכרון, הוא ערמומי ואין בו אמת אחת ויחידה. אתה חושב, ואחרי רגע אתה זוכר רק מה שאתה רוצה." ~ מתוך ספרו "[[תש"ח]]"
* "הייתי נער בן שבע־עשרה וחצי, ילד טוב תל אביב באמצע מרחץ דמים." ~ מתוך ספרו "[[תש"ח]]"
* "[[אמנות]] לשמה היא מושג חדש בהיסטוריה כמו נישואי [[אהבה]]." ~ מתוך ספרו "[[בא בימים]]"
* "מישהו כתב פעם שיצירה היא ריגוש שנזכרים בו בשלווה. יצירות. יצירות אמנות הן סערות נצחיות שנכפתו בכבלים." ~ מתוך ספרו "[[בא בימים]]"