יצחק נבון: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה, עריכה |
|||
שורה 1:
[[קובץ:Yitzhak Navon 1.jpg|ממוזער|
'''[[w:יצחק נבון|יצחק נבון]]''' (9 באפריל 1921 - 6 בנובמבר 2015), היה נשיאהּ החמישי של מדינת [[ישראל]]. כיהן כחבר [[הכנסת]] וכשר בממשלות ישראל. סופר, מחזאי ואיש [[חינוך]] ישראלי.
==תרבות וחברה==
* "אנו, עם ישראל שיהיה בריא, יוצאי 102 ארצות, דוברי 81 שפות ואנחנו נחזיק מעמד ונתגבש לעם אם נהיה ברמה גבוהה בתחומי התרבות השונים. בזה ניבחן. אסור לגעת בכך. בהיותי שר החינוך והתרבות (נבון היה הנשיא היחיד שחזר לפוליטיקה לאחר נשיאותו וכיהן כשר בין השנים 84 ו-90') לא רק שדאגתי שלא ייפגעו תקציבי התרבות, אלא הנהגתי במערכת החינוך את מה שנקרא 'סל תרבות' ובאמצעותו ראה כל תלמיד שבעה מופעים והצגות מדי שנה." ~ על חשיבות התרבות במדינת ישראל (יעקב בר-און, [http://www.maariv.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=L&0r9VQ=ELDFK '''ההצגה שכתב יצחק נבון חוגגת 2,000: "לא ציפיתי להצלחה הזו"'''], באתר מעריב, 17 בינואר 2014)▼
* "יהודים אלה שגדלתי בתוכם היה להם צביון משלהם – בעלי אגדה יותר משהם בעלי הלכה; מצויים אצל ספרי המוסר, הפיוט והרגש, מתלמידי בית הלל; בעיניהם יפה תורה עם דרך ארץ ומקפידים שלא יהיה רבב על בגדיהם; מוכנים למסור נפשם ובלבד שלא יצטרכו לבריות; ועם שאינם מושכים ידיהם ממה שהעולם הזה מזמן להם, הרי אינם חדלים לרקום בלבם חלום בואו של משיח." ~ מתייחס לנאום הבהמות של חלק מאומני ישראל כנגד מצביעי [[הליכוד]] ושרת התרבות והספורט [[מירי רגב]] (שלמה נקדימון, [http://www.maariv.co.il/journalists/journalists/Article-483782 '''אבן דרך: יצחק נבון משיק ספר ונותן מענה ל"נאום הבהמות"'''], באתר מעריב, 24 ביוני 2015)
* "הסכמתי להצטרף לרשימה היא מתוך אמונה בדרך המשותפת ומתוך תקווה לראות שילוב של מבוגרים וצעירים, ותיקי מפלגה לצד כוחות חדשים, כי אין כבוד גדול מזה, להיות עד לשילוב של כל הדורות. זה אחד הסממנים היותר טובים וחשובים לקראת ההצבעה ב־17 במרץ." ~ על הסכמתו להיות משוריין במקום הסמלי – 120 – ברשימת המחנה הציוני בבחירות לכנסת ה־20 ({{nrg|יוחאי עופר|יצחק נבון ישובץ במקום ה-120 של המחנה הציוני|670/878|20 בינואר 2015||1|2}})▼
* "כל מה שציפיתי, זה שההצגה תוצג מספר פעמים ולא יכולתי לשער שתגיע לאן שהגיעה. כש[[יהורם גאון]] שיחק את [[קזבלן]] אצל גודיק, אחיו המנוח, [[בני גאון|בני]], חשב שצריך להביא את התרבות של יהודי ספרד גם בדרך אחרת. ביוזמתו הלכנו יהורם ואני אל יצחק לוי ז"ל, אבי אבות הרומנסות הספרדיות של קודש וחול. ביקשנו שיביא את הצד המוזיקלי במופע שאכתוב לו את הדיאלוגים ואת המונולוגים. כך נולד המופע המצליח 'רומנסרו ספרדי'. יענק'לה אגמון, שהעלה באותה תקופה בתיאטרון 'בימות' שלו את הצגת 'איש חסיד היה', שכתב דן אלמגור, אהב, כנראה, את ה'רומנסרו' ושאל אותי – 'למה לא תכתוב מחזה, שייגע בתרבות יהדות ספרד?' למעשה, מעולם לא התנסיתי בכתיבת מחזות. כשראה את חבלי הלידה שהתלוו לכתיבה שלי, הוא העמיד לרשותי את הדירה שלו בעין-הוד כדי שאוכל להתבודד שם ולכתוב בשקט." ~ על תהליך כתיבת המחזה "בוסתן ספרדי" (יעקב בר-און, [http://www.maariv.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=L&0r9VQ=ELDFK '''ההצגה שכתב יצחק נבון חוגגת 2,000: "לא ציפיתי להצלחה הזו"'''], באתר מעריב, 17 בינואר 2014)
* "זאת שפה שבאה מספרד והיא עברה תהליך של גיור כהלכה על ידי כך שנכנסו לשם הרבה מילים בעברית ובארמית. זאת שפה שגדלתי לתוכה, בכל השכונה דיברו לאדינו, שזו ספרדית עתיקה. חוק בכנסת הקים רשות לאומית לתרבות היידיש וחוק מקביל – רשות לאומית לתרבות הלאדינו, שאני יו"ר שלה. אז עושים הרצאות, מוציאים ביטאונים. יש קונצרטים ועושר מוזיקלי גדול מאוד, תקליטים, תקליטורים, זמרים, זמרות, [[יהורם גאון]] מוכר במיוחד, יסמין לוי, גיא זוארץ שר ב'בוסתן ספרדי' מאוד יפה. זה חוב שהתאסף במשך 500 שנה ושלא נעשה בו שום שימוש עד שקמה הרשות הזאת, אבל מה? רוב דוברי השפה הזו הושמדו על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה בסלוניקי ובסרייבו. היו קהילות ספרדיות גם בווינה, ברוסיה, בהונגריה, באמסטרדם ואפילו בפולין. אז אלה שדיברו לדינו ביניהם – רובם הושמדו, נשארו אלה שניצלו בבולגריה, יהודי טורקיה ניצלו במזל, מכיוון שלא נכנסו לשם והם עלו לארץ. זה פרק עצוב, כך שיש מין הרגשה של חובה מוסרית לתת ביטוי לתרבות של אלה שהושמדו." ~ על תרבות שפת הלאדינו (({{nrg|רונית מזרחי ומושיק לין|בגובה העיניים עם יצחק נבון|894/230|22 במאי 2009||54|1}})▼
▲* "אנו, עם ישראל שיהיה בריא, יוצאי 102 ארצות, דוברי 81 שפות ואנחנו נחזיק מעמד ונתגבש לעם אם נהיה ברמה גבוהה בתחומי התרבות השונים. בזה ניבחן. אסור לגעת בכך. בהיותי שר החינוך והתרבות (נבון היה הנשיא היחיד שחזר לפוליטיקה לאחר נשיאותו וכיהן כשר בין השנים 84 ו-90') לא רק שדאגתי שלא ייפגעו תקציבי התרבות, אלא הנהגתי במערכת החינוך את מה שנקרא 'סל תרבות' ובאמצעותו ראה כל תלמיד שבעה מופעים והצגות מדי שנה." ~ על חשיבות התרבות במדינת ישראל (יעקב בר-און, [http://www.maariv.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=L&0r9VQ=ELDFK '''ההצגה שכתב יצחק נבון חוגגת 2,000: "לא ציפיתי להצלחה הזו"'''], באתר מעריב, 17 בינואר 2014)
* "אין קשר בין החלום שלהם לבין המציאות. הם חלמו להגיע לירושלים, הם הלכו ברגל אלפי קילומטרים, לפעמים יחפים, לפעמים עשקו אותם בדרך גזלנים־גנבים, מדי פעם מת מישהו בדרך וקברו אותו. מדינת ישראל עשתה את אחד המפעלים הכי יפים ונועזים, כמעט במחתרת, להטיס אותם ארצה מסודן. זה דרש המון תכנון. אלה ילדים זקנים ונשים, אז מבחינתם החלום שלהם היה לבוא לארץ אבותינו. וזו קהילה מאוד עתיקה, יש שטוענים שהם מימי [[שלמה|שלמה המלך]] ומלכת שבא. אני לא יודע, אבל הם צאצאים של משהו שקיים המון שנים, אני רוצה לקוות שלא תהיה לנו בעיה של גזענות. אני רוצה לראות חתונות מעורבות, כי זו תהיה הדרך האמיתית למיזוג. היום יש כ־3,000 סטודנטים אתיופים ויש כמה אלפים שסיימו אוניברסיטה, זו בשורה גדולה. זה תנאי הכרחי כדי שהם ישתלבו בחברה וזה גם קידום כלכלי בשבילם, זו קהילה עם המון ציונות בלב שהביאה אותם הנה ברגל." ~ על מצוקותיה של האוכלוסייה האתיופית בישראל ({{nrg|רונית מזרחי ומושיק לין|בגובה העיניים עם יצחק נבון|894/230|22 במאי 2009||54|1}})▼
* "קו התפר של כל הניגודים שיש בארץ, יש קיטוב בין עדות [[מזרחים|מזרח]] ו[[אשכנזים|אשכנז]], דתיים וחילונים, עולים חדשים וותיקים. שם יש אפשרות לאחות את זה. מכל הניגודים זה אחד המקומות המעטים שהוא בית חרושת להבנה הדדית. זו הרגשת אחריות כבדה מאוד, אבל גם סיפוק גדול, הכרתי את כל שכבות האוכלוסייה. יש יהודים שבאו מ־102 ארצות, דוברים 81 שפות, איך מגבשים את כל אלה לעם אחד? בזה ראיתי את תפקידי. מצד אחד למצוא את מה שמשותף לכולם, בין שבאו מגרוזיה ובין שממרוקו והמשותף בדרך כלל זה העבר, ההיסטוריה, התנ"ך ועם זאת לאפשר את הביטוי האינדיבידואלי של כל שבט ועדה בישראל, לתת ביטוי למיוחד שלה, למורשת שלה, לפולקלור שלה, לשירה שלה. אלה שני דברים שנראים כאילו סותרים אבל זה משלים." ~ על חשיבותו של תפקיד הנשיא כגורם מאחד ומלכד של עם ישראל ({{nrg|רונית מזרחי ומושיק לין|בגובה העיניים עם יצחק נבון|894/230|22 במאי 2009||54|1}})▼
==פוליטיקה==
* "ירושלים המזרחית אמורה להיות עיר הבירה של הפלסטינים, כשהמקומות הקדושים שלנו, כולל הכותל המערבי, כמובן, אמורים להישאר ברשותנו." ~ עמדתו לגבי הסדר עתידי בירושלים בין ישראל והפלסטינים (יעקב בר-און, [http://www.maariv.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=L&0r9VQ=ELDFK '''ההצגה שכתב יצחק נבון חוגגת 2,000: "לא ציפיתי להצלחה הזו"'''], באתר מעריב, 17 בינואר 2014)
* "יש לי דעה לגביו, אבל זה לא הגיוני שאדבר עליו. היה בית־משפט שפסק מה שפסק והאיש בכלא." ~ בהתייחסות לנשיא [[משה קצב]] שהורשע במעשה אונס ועבירות מין (יעקב בר-און, [http://www.maariv.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=L&0r9VQ=ELDFK '''ההצגה שכתב יצחק נבון חוגגת 2,000: "לא ציפיתי להצלחה הזו"'''], באתר מעריב, 17 בינואר 2014)
▲* "הסכמתי להצטרף לרשימה היא מתוך אמונה בדרך המשותפת ומתוך תקווה לראות שילוב של מבוגרים וצעירים, ותיקי מפלגה לצד כוחות חדשים, כי אין כבוד גדול מזה, להיות עד לשילוב של כל הדורות. זה אחד הסממנים היותר טובים וחשובים לקראת ההצבעה ב־17 במרץ." ~ על הסכמתו להיות משוריין במקום הסמלי – 120 – ברשימת המחנה הציוני בבחירות לכנסת ה־20 ({{nrg|יוחאי עופר|יצחק נבון ישובץ במקום ה-120 של המחנה הציוני|670/878|20 בינואר 2015||1|2}})
* "יש להשקיע מאמצים ורצון טוב כדי לחיות בשלום ובהבנה עם מה שקרוי מיעוטים, כולל הערבים, הדרוזים, הצ'רקסים ואחרים. קראתי בעיתון, שראש הקואליציה, יריב לוין, דורש להפלות את הערבים המוסלמים לעומת הערבים הנוצרים. זוהי איוולת!" ~ על יחסי רוב־מיעוט/לאומים (יעקב בר-און, [http://www.maariv.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=L&0r9VQ=ELDFK '''ההצגה שכתב יצחק נבון חוגגת 2,000: "לא ציפיתי להצלחה הזו"'''], באתר מעריב, 17 בינואר 2014)
▲* "קו התפר של כל הניגודים שיש בארץ, יש קיטוב בין עדות [[מזרחים|מזרח]] ו[[אשכנזים|אשכנז]], דתיים וחילונים, עולים חדשים וותיקים. שם יש אפשרות לאחות את זה. מכל הניגודים זה אחד המקומות המעטים שהוא בית חרושת להבנה הדדית. זו הרגשת אחריות כבדה מאוד, אבל גם סיפוק גדול, הכרתי את כל שכבות האוכלוסייה. יש יהודים שבאו מ־102 ארצות, דוברים 81 שפות, איך מגבשים את כל אלה לעם אחד? בזה ראיתי את תפקידי. מצד אחד למצוא את מה שמשותף לכולם, בין שבאו מגרוזיה ובין שממרוקו והמשותף בדרך כלל זה העבר, ההיסטוריה, התנ"ך ועם זאת לאפשר את הביטוי האינדיבידואלי של כל שבט ועדה בישראל, לתת ביטוי למיוחד שלה, למורשת שלה, לפולקלור שלה, לשירה שלה. אלה שני דברים שנראים כאילו סותרים אבל זה משלים." ~ על חשיבותו של תפקיד הנשיא כגורם מאחד ומלכד של עם ישראל ({{nrg|רונית מזרחי ומושיק לין|בגובה העיניים עם יצחק נבון|894/230|22 במאי 2009||54|1}})
* "כבוד גדול לעם ישראל שבזמנים כל כך קריטיים ניצב מחזיק בהגה איש כמו [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]]. אדם מסוגו נולד אולי פעם בכמה אלפי שנים, בלעדיו לא הייתה קמה מדינת ישראל ואם הייתה קמה לא הייתה קיימת. זה אדם נדיר, צירוף של חזון, ראייה מציאותית, אומץ לב וכושר מנהיגות, יחיד ומיוחד. אני הייתי המזכיר שלו, מנהל לשכתו בלשכת ראש הממשלה יותר מעשר שנים. מובן שנוצר קשר מיוחד, זו הייתה חוויה לראות איך אדם עם אחריות כל כך גדולה, מתפקד תחת לחץ, שומר על איזון בין צרכים, זה לא פשוט. מי שרוצה להיות ראש ממשלה שידע שעל כתפיו ירבץ משהו מאוד כבד, אבל ודאי הרגשה של שליחות. היה הרבה מה ללמוד ממנו, אני מתגעגע אליו." ~ על שיעור קומתו של דוד בן-גוריון ({{nrg|רונית מזרחי ומושיק לין|בגובה העיניים עם יצחק נבון|894/230|22 במאי 2009||54|1}})
* "מחנה יהודה זה על שם יהודה נבון. יוסף נבון היה בן דוד של אבי, שהגה את הרעיון שתהיה מסילת ברזל לירושלים מיפו והשיג אישור מהסולטן הטורקי, אבל הוא לא הצליח לגייס כסף בשביל לבצע את התוכנית. ליד תחנת הרכבת יש כיכר שנקראת על שמו של יוסף נבון. הוא גם בנה שכונות, הוא בנה את השכונה בית יוסף ליד מחנה יהודה, הוא גם בנה את מחנה יהודה וקרא לו על שם אחיו הצעיר יהודה. זה מקום שהייתי בו בנעוריי, מלווה את אמי או את אבי לשוק או לפעמים הולך לבדי להביא מצרכים לאמי. אני התמחיתי באבחנה אם אבטיח הוא אדום או לא. פירות וירקות, בשר וכמובן הכרתי את כל בעלי הבסטות השונות של הימים ההם, אבל זה כבר כמה זמן שאני לא הולך. אני לא קונה בעצמי. יש נהג שמוביל אותי, אז הוא קונה ומביא הביתה, גם הוא למד במשך הזמן. זה מקום שוקק חיים, זה במידה רבה דופק." ~ על שוק מחנה יהודה ({{nrg|רונית מזרחי ומושיק לין|בגובה העיניים עם יצחק נבון|894/230|22 במאי 2009||54|1}})▼
==נושאים אישיים==
▲* "אין קשר בין החלום שלהם לבין המציאות. הם חלמו להגיע לירושלים, הם הלכו ברגל אלפי קילומטרים, לפעמים יחפים, לפעמים עשקו אותם בדרך גזלנים־גנבים, מדי פעם מת מישהו בדרך וקברו אותו. מדינת ישראל עשתה את אחד המפעלים הכי יפים ונועזים, כמעט במחתרת, להטיס אותם ארצה מסודן. זה דרש המון תכנון. אלה ילדים זקנים ונשים, אז מבחינתם החלום שלהם היה לבוא לארץ אבותינו. וזו קהילה מאוד עתיקה, יש שטוענים שהם מימי [[שלמה|שלמה המלך]] ומלכת שבא. אני לא יודע, אבל הם צאצאים של משהו שקיים המון שנים, אני רוצה לקוות שלא תהיה לנו בעיה של גזענות. אני רוצה לראות חתונות מעורבות, כי זו תהיה הדרך האמיתית למיזוג. היום יש כ־3,000 סטודנטים אתיופים ויש כמה אלפים שסיימו אוניברסיטה, זו בשורה גדולה. זה תנאי הכרחי כדי שהם ישתלבו בחברה וזה גם קידום כלכלי בשבילם, זו קהילה עם המון ציונות בלב שהביאה אותם הנה ברגל." ~ על מצוקותיה של האוכלוסייה האתיופית בישראל ({{nrg|רונית מזרחי ומושיק לין|בגובה העיניים עם יצחק נבון|894/230|22 במאי 2009||54|1}})
▲* "מחנה יהודה זה על שם יהודה נבון. יוסף נבון היה בן דוד של אבי, שהגה את הרעיון שתהיה מסילת ברזל
▲* "זאת שפה שבאה מספרד והיא עברה תהליך של גיור כהלכה על ידי כך שנכנסו לשם הרבה מילים בעברית ובארמית. זאת שפה שגדלתי לתוכה, בכל השכונה דיברו לאדינו, שזו ספרדית עתיקה. חוק בכנסת הקים רשות לאומית לתרבות היידיש וחוק מקביל – רשות לאומית לתרבות הלאדינו, שאני יו"ר שלה. אז עושים הרצאות, מוציאים ביטאונים. יש קונצרטים ועושר מוזיקלי גדול מאוד, תקליטים, תקליטורים, זמרים, זמרות, [[יהורם גאון]] מוכר במיוחד, יסמין לוי, גיא זוארץ שר ב'בוסתן ספרדי' מאוד יפה. זה חוב שהתאסף במשך 500 שנה ושלא נעשה בו שום שימוש עד שקמה הרשות הזאת, אבל מה? רוב דוברי השפה הזו הושמדו על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה בסלוניקי ובסרייבו. היו קהילות ספרדיות גם בווינה, ברוסיה, בהונגריה, באמסטרדם ואפילו בפולין. אז אלה שדיברו לדינו ביניהם – רובם הושמדו, נשארו אלה שניצלו בבולגריה, יהודי טורקיה ניצלו במזל, מכיוון שלא נכנסו לשם והם עלו לארץ. זה פרק עצוב, כך שיש מין הרגשה של חובה מוסרית לתת ביטוי לתרבות של אלה שהושמדו." ~ על תרבות שפת הלאדינו (({{nrg|רונית מזרחי ומושיק לין|בגובה העיניים עם יצחק נבון|894/230|22 במאי 2009||54|1}})
== נאמר עליו ==
| |||