אברהם ב. יהושע: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
הרחבה |
||
שורה 5:
* "לוּ טיפסו מעט אל צוהר הברזל, הקבוע סמוך לתקרת התא, היו יכולים לראות את אופק הים, או להשיט מבט אל פסגות ההרים."
* "הלא ה[[משפחה]] הזו שרויה במצוקת רעב, ואתה אמרת לי שהנך נכון להקריב את כל דמי הפרס, ולפיכך אמרתי ללבי כי מוטב לנו להיות נדיבים כלפי האיש והאשה, אפילו על חשבונם של אחרים."
* "ידע שהיתה [[מוזיקה]], כן, מוזיקה אמיתית, בעצם ידו הפעיל אותה, בהחלטה מהוססת אבל גם באמונה שאם היא מבקשת לשמוע משהו בעת גסיסתה הרי זו אותה מוזיקה שכל־כך היתה להוטה אחריה בחודשים האחרונים, כשהקריאה נעשתה קשה יותר ויותר."
* "אלה שמוצאם וטבעם לכאורה דומים לשלי, עדיין שטופים בעלבונם ומשותקים מרוב תחושת קיפוח מתמדת."
* "היא נצמדה אליו וקרבה את ראשו אל חיקה. הנה!', אמרה, 'הנה'. היא תחבה את ידה מתחת לעורפו ותמכה בראשו. אצבעותיה ליטפו בעדינות את שערו."
* אל תלבה פחדים ודמיונות מיותרים. ובעיקר, אל תתמכר לא לפסיביות ולא לפטליזם. גם גמלאות הן לא סוף דרך, ולכן קודם כל תמצא תעסוקה במקצוע שלך, ולו גם חלקית, פרטית."
* "היום מתחולל הדבר. בעוד חצי שעה יינתן האות לאלפי האנשים, למיליוני הרצונות, לפרוץ במרד ספונטני, גדול ומקיף. כל איש היום ימרוד לפי נטיית לבו, לפי משאלת לבו. לפי בקשתו הוא."
==אמרותיו==
שורה 15 ⟵ 17:
* "יש פרשנויות על מכלול יצירתי מכל מיני כיוונים. אני לא יכול לעקוב אחרי כל זה, היצירה משתחררת ממני ברגע שהיא מתפרסמת. לפעמים יש פרשנויות שממש מקסימות אותי - הן פתאום מראות לי דברים שלא חשבתי עליהם אבל הם היו מונחים בלא־מודע. לפעמים יש פרשנויות שמקוממות אותי, אבל אני לא יכול לעשות שום דבר נגד זה".
* "ה[[תנ"ך]] הוא אוצר סיפורים רב־פנים, עשיר וחד־פעמי, מיתולוגיה ספרותית, חוק ומשפט, אבל אין בהם לא אחידות אידיאולוגית ולא רמה מוסרית שווה או חד־משמעית."
* "בעיבודים קולנועיים או טלוויזיונים של יצירותיי אני תמיד מגלה שכמה מן הדברים שנראים לי חדשים מאוד ושהם כאילו שרירותיים - הזרעים שלהם היו כבר ביצירה, אבל הבמאי והתסריטאי הנביטו אותם ופיתחו מהם דברים אחרים."
* "אמרתי לידידי [[W:נועם שריף|נועם שריף]], שניצח עכשיו את הסימפוניה השמינית של מאהלר ועזר לי בצד המוזיקלי בספר, שאני מוכן לוותר על שני רומנים שלי תמורת האפשרות לנצח על תזמורת."
===פוליטיקה===
* "זהות המולדת של הפלסטינים היא כמעט הפוכה מזהות המולדת שלנו, ובמובן מסוים גם היא דורשת בדיקה. מול עם שהחליף מולדות כמו נוסע מתמיד, בעיני פלסטינים רבים המולדת מצטמצמת לפעמים לכפר ולבית."
* "במשך שש־מאות השנים של תקופת בית שני החלה כבר כמחצית מעם ישראל לנדוד ברחבי העולם העתיק, תוך כדי היחלשות של מרכיב הקשר הפיסי לארץ ישראל."
* "בצירוף המיוחד הזה בין [[דת]] ספציפית לעם ספציפי מקופלות כמה וכמה בעיות יסוד, מוסריות וקיומיות, של התנהלותו של העם בהיסטוריה האנושית ועד עצם היום הזה."
* "השאלה הגורלית ביחס להמשך דרכה של מדינת ישראל איננה חלילה בניסיון לשקם את ההיתוך שלא צלח עוד בראשית הדרך, אלא אם לבצע סופית את פירוק הריתוך בין הדת היהודית לבין הלאומיות הישראלית, במיוחד לקראת התסבוכת הטרגית של הדו־לאומיות, שאליה אנו גוררים ונגררים בעיוורוננו ובאיוולתנו, אבל גם בעיקשות ובפסיביות של הפלסטינים."
* מחאת ה'מילקי' למיניה, נראים לי קצת מותרות בהשוואה לבעיות העמוקות שאנו עומדים בפניהן. לכן כשראיתי את החצי מיליון ברחובות בתקופת המחאה החברתית, והילדים שלי גם הלכו לשם, ראיתי בזה יותר מופע עם זמרים."
==נושאים אישיים==
* "אני דור חמישי ב[[ירושלים]]. אבותיו של אבי הגיעו בשנות השלושים של המאה ה-19 מסלוניקי. אביה של אמי הגיע בשנות השלושים של המאה העשרים ממרוקו. כך שאני אדם פרה-ציוני. אני ילידי. היחס שלי לארץ ולירושלים הוא יחס ראשוני לגמרי."
* "ללא ספק יש בירושלים איום מטאפיסי. היא יותר מדי סמלית. תמיד כשאני מגיע אליה אני חש את רובד העל שלה מכביד עלי... ומבחינתי גם היה בה איזה איום של משפחתיות. של אינטימיות. של איזו ירושלמיות ספרדית כזאת שלא רציתי לטבוע בתוכה".
* "אמא שלי, שהגיעה בגיל 16 ממרוקו, היתה לגמרי זרה בירושלים. היא לא חיה את ההקשר האשכנזי ולא את הספרדי. לכן היא כיוונה אותי ואת אחותי אל תוך ההוויה הישראלית. היא כאילו אמרה לנו מגיל מאוד מוקדם לצאת החוצה, אל ישראל הדינמית. לא לחיות את חייו של המיעוט החלש אלא ללכת אל הרוב. אל ההגמוני".
* "אני חושב שזו זכות ראשונית של האדם ליצור את זהותו. זהות היא דבר שאתה מחליט עליו. דבר שאתה בוחר".
*"עמוס (עוז) היה צריך לעשות מהלך דרמטי מול הרוויזיוניזם ואני עם העניין הספרדי ואורפז עם השואה, וחיים באר עם הדתיים. אצל כולנו היה מעשה של זריקת העבר. הורינו עשו את מהלך הפרידה שלהם ואנחנו עשינו מעשה פרידה נוסף. בישראליות היה תמיד איזה שינוי. היה בה איזו יציאה ממשהו".
==נאמר עליו==
* "יהושע הוא בוודאי ה[[סופר]] היחיד מבני דורו, שבכתיבתו שב והוצג כינון 'הזהות' כמעשה של שינון, של ציטוט חקייני, של 'חזרה על' - ולא של איתור גרעין־אישיות מהותי (כלומר של 'חזרה אל'). בסיפוריו המוקדמים יש להבנה הזאת של הריקות המהותית של הזהות בעיקר תוצאות טרגיות. ביצירות מאוחרות יותר, כמו 'מולכו' או '[[W:שליחותו של הממונה על משאבי אנוש|שליחותו של הממונה על משאבי אנוש]]', ניכר גם ההיבט המשחרר של הריקות הזאת - החופש היצירתי, המשחקי, שהיא מאפשרת לאדם ביחס ל'זהותו' ." ~ [[W:דרור משעני|דרור משעני]]
* "כחלק מבחירתו לחוות את המציאות בראייה סלקטיבית ועל־ידי חוויה אישית, משתדל א.ב. יהושע להימנע מלקרוא עיתונים ולמעט בצפייה באקטואליה [[טלוויזיה|טלוויזיונית]]. הוא אומר שרעייתו קוראת את 'הארץ' בכל בוקר, ומסמנת לו קטעים נבחרים." ~ ליאת רון
==ראו גם==
| |||