נתן שרנסקי: הבדלים בין גרסאות בדף

נוספו 573 בתים ,  לפני 6 שנים
הרחבה
(הרחבה)
(הרחבה)
{{מפריד}}
 
*"ידענו שאנחנו חיים תחת דיקטטורה. כלפי חוץ התנהגנו כפי שציפו מאיתנו, ואת הדעה האמיתית שלנו הראינו רק כלפי המשפחהה[[משפחה]]."
* "[[ברית המועצות]] היתה מושתתת על פחד ושליטה כמעט מוחלטת של המשטר על חיי האזרחים. המדינה היתה מחליטה עבורך מה תקרא, איך תצביע, איפה תגור."
* "שלטון ברית המועצות ראה בי בוגד, ראו במי שרוצה לעלות לארץ סכנה לשלטון הקומוניסטי."
* "להפוך לאלוף העולם בשחמט. מילדותי היתה זאת משאת נפשי, אבל מעולם לא היה לי זמן: לימודים, [[אהבה]], מאבקים עם הקג”ב. כאן, בצינוק, יש לי את כל הזמן שבעולם. סוף סוף אני מבין למה למדתי לשחק בלי לוח, ועוד עם כמה יריבים במקביל."
* "באחד הימים מסר השכן שלי לתא הסמוך, יוסף מנדלביץ', כי מחר יום העצמאות. החלטנו, [[ציונות|ציונים]] גאים שכמונו, שאין יותר מתאים מתא בכלא הסובייטי לעריכת טקס יום עצמאות, ובעברית כמובן. ביום המיועד ובשעה שקבענו, הוצאנו שנינו את המים מהאסלה, דחפנו את הראש פנימה וערכנו טקס חגיגי. נשאנו נאומים נלהבים ומלאי פאתוס, יוסף בעברית היפהפיה שלו, אני בעברית הרצוצה שלי, על גאולת ישראל ושיבת העם לארצו. מאז כבר הספקתי להשתתף כשר בממשלת ישראל בטקסים רבים לכבוד יום העצמאות, אך הטקס הזה, כשראשי תקוע בתוך שירותים, היה המשמעותי מכולם."
* "נסעתי עם אביטל לביקור ברוסיה, לראשונה מאז שחרורי. לאחר פגישות העבודה והטקסים הרשמיים, הציעו מארחיי, כמקובל בקבלת אורחים חשובים מחו”ל, לבקר ב[[W:תיאטרון בולשוי|תיאטרון בולשוי]]. סירבתי בנימוס להצעה ובמקום זה ביקשתי לבקר בכלא לפורטובו, שם העברתי שנה וחצי וממנו החל מסעי הארוך. הצינוק הראשון שלי, האוניברסיטה של חיי."
* "בשבילי, שוק מחנה יהודה זה הכי קרוב ל[[גן עדן]]."