דויד גרוסמן: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[W:דודדויד גרוסמן|דודדויד גרוסמן]]''' (נולד ב־25 בינואר 1954) הוא סופר [[ישראל|ישראלי]]. ספריו תורגמו לשפות רבות.

* "פתאום אני חושב -– כתבת לי אותו כשאת כולך עירומה."

* "הייתי בן ארבע. אני זוכר שהיה ערב... כשפתאום נלפתתי בידיעה המרה, הבוגרת עד להתמיה: יבוא יום ו[[מוות|ואמותאמות]]."

* "שישה גברים במעילים צבאיים איש איש מכורבל בעצמו, נועץ מבט עמום בספל הפלסטיק שבידו.: "

* "יש בני-אדםבני־אדם שטעם חייהם הוא העבודה, ויש שהאמנות או ה[[אהבה]] הן שורש נשמתם והפשר האחד לקיומם."

* "אני רוצה שתדעי עליעליי, שתדעי אותי במערומי, בחישובים הקטנים שלי ובחרדות העלובות, ובטיפשותי, ובבושות שלי."

* "מה שאני מנסה לעשות בכתיבה זה לתעד את החיים בישראל, שהם מעניינים ולפעמים גם בלתי נסבלים."

* "הפחד הוא מה שמאפיין כיום יותר מכלמכול את החברה בישראל -– הפחד לילדים שלנו שבצבא, אבל גם הפחד ללכת ברחוב."

* "הסכנה בהשקפה ש[[מירי רגב|רגב]] מייצגת היא בצמצום המגע שלנו עם המציאות שלנו ועם מצבנו המסובך. הסכנה היא שאם תהליך כזה ימשךיימשך, ואם הבידוד שלנו בעולם יגבר, ישראל תהפוך ללא יותר מכת מיליטנטית, פונדמנטליסטית, המסוגרת בשולי ההיסטוריה."

* "האיחוד האירופי אימץ את ההחלטה לסמן את המוצרים וזה, אומר שהוא אימץ את רעיון שתי המדינות ושהוא מכיר בריבונות ישראלית בתוך תחומי הקו הירוק. יש להם את הזכות המלאה להציג לקהל האירופי את המוצרים שיוצרו בהתנחלויות כמוצרים שהגיעו מאיזורמאזור שנוי במחלוקת. את זה ישראל הביאה על עצמה בדרך זו או אחרת."

* "רק במליםבמילים, בדיבור, בסיפור, יש מזור והצלה: לא במובן הפסיכולוגי־תרפויטי אלא במובן האמנותי שלהן כשהן הופכות לספר. הן בוראות עולם, וגיבוריו של גרוסמן תמיד ידעו זאת ביחסם המאגי־אירוטי אל המליםהמילים ואל השפה שמאפשרת להם להתקיים בעולם משלהם." ~ [[W:אריאנה מלמד|אריאנה מלמד]]

{{מיזמים|ויקיפדיה=דודדויד גרוסמן}}

{{מיון רגיל:גרוסמן, דודדויד}}