רומנטיקאים: הבדלים בין גרסאות בדף

'''רומנטיקאים''' הוא מחזה שכתב [[חנוך לוין]] בשנת 1997, שנתיים לפני מותו. שלוש הדמויות במחזה, אשה ושני גברים, כולם כבני שבעים, מנהלים ביניהם דיאלוגים על [[בריאות]], [[אהבה]], [[זקנה]] ו[[מוות]].

{{מפריד}}

* "אני ממש חשה בהתחדשות מוחלטת. תפס אותי מין אביב בלב, וכל הגוף שלי כאילו מתנקה."

* "נגמור עם הקומדיה הכי לא מצחיקה שראיתי בחיים שלי ושנקראת החיים שלי!"

* "לו רק ראו בפנימיוּת שלי בת כמה אני באמת! לא יותר מבת שש־עשרה! והכול חי בתוכי! המסיבות, החברות, כל החלומות שהיו לי אז על הגבר שיבוא יום אחד."

* "הקומוניזם נפל. גם חומת ברלין. כוויית שוחררה. באירלנד הפסקת טרור. שלום במזרח התיכון. אולי גם לנו יש תקווה."

* "אם כי אימפוטנציה מושלמת, רחשי הלב נשארו כשהיו."

* "זה יכול לקרות, אבל לא מתים מזה, זה עובר אחרי כמה שניות, ואם זה קורה, לגשת ולשתות כוס מים."