יגאל אלון: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 8:
מעולם לא פקפקנו שאנחנו עם אחד. הגיעה העת, לעשות כל שביכולתנו כדי שנהיה גם חברה אחת. חברה מפוצלת וחלשה, משמעה – עם מפוצל וחלש. וכן להיפך. לפנינו כלים שלובים שלא ניתנים להפרדה, כשם שדמוקרטיה אמיתית אינה ניתנת לחלוקה. והדמוקרטיה אמיתית רק כאשר היא תלת מימדית: פוליטית, חברתית ותרבותית בעת ובעונה אחת.
הלא דבר ברור הוא, כי דמוקרטיה פוליטית-פרלמנטרית, המפקירה את שני הממדים האחרים לידי המשחק החופשי היא חלקית בלבד, ושתי הצלעות החסרות בה – החברתית והתרבותית – מחלישות אפילו את זו שעליה היא נשענת. כן ברור, כי דמוקרטיה חברתית, השוללת מאזרחיה את החירות הפוליטית, הרוחנית והתרבותית, לא זו בלבד שהיא נושאת את שם הדמוקרטיה לשווא, אלא שגם יעדיה החברתיים מושמים בה לאל.
ואין די בדמוקרטיה שהיא גם פוליטית וגם חברתית. רק כאשר מתוסף עליהן הממד התרבותי, כלומר: חירות הרוח, המדע והאמנויות; חינוך והשכלה לכל ושירותי תרבות מפותחים במחיר השווה לכל נפש – או א ניתן לאוכלוסייה, גם באזורים המרוחקים ביותר, ליהנות מתרבות הראויה לשמה, מאמנות של טעם, מהשכלה של אמת, ומאפשרויות בלתי נדלות למימוש עצמי כאדם."
מתוך נאום שנישא בטקס חלוקת פרס ישראל, יום העצמאות 1973. (יגאל אלון כשר החינוך והתרבות, [http://bet-alon.co.il/museum/content.php?page_id=66 '''אדם בגליל - מוזיאון ומרכז חינוכי, בית יגאל אלון''']).
* "המתגדרים בבקעת הריאליזם כביכול סופם לשקוע בה עד צוואר. הריאליסטים והפרגמטיסטים הללו נוטים לשכוח, כי דווקא החתירה אל מה שנראה לעתים כבלתי אפשרי, היא שמעלה את האדם למדרגה הראויה לתואר זה, ואף עושה את הנראה כבלתי אפשרי לאפשרי."
* "הרי רכוש אין לי, והון אין לי, הנכס הגדול ביותר שיש לי הם חברי."