פאולו קואלו: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Bot: removing existed iw links in Wikidata |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 17:
* "החלטה היא רק התחלה. כשמישהו מקבל החלטה, הוא בעצם קופץ לתוך זרם חזק שיישא אותו למקומות שכלל לא חלם עליהם בשעה שהחליט."
* "האפשרות שהחלום יתגשם היא שעושה את החיים מעניינים."
"הוא נזכר שהבוקר בשעת הזריחה הוא היה ביבשת אחרת, עדיין רועה צאן עם שישים כבשים, ומצפה לפגישה עם נערה. בבוקר הזה ידע כל מה שיכול לקרות לו בזמן שהוא הולך בשדות. אבל עכשיו ערב, והוא נמצא במדינה אחרת, זר בארץ זרה, שאפילו שאיננו מבין את שפתה. הוא כבר לא רועה צאן, ואין לו כלום, אין לו אפילו כסף לחזור ולהתחיל את הכול מחדש.
כל זה קרה בין הזריחה לשקיעה של אותו היום, אמר הנער בליבו. הוא ריחם על עצמו. איך החיים יכולים להשתנות פתאום כל כך!
הוא התבייש לבכות. מעולם לא בכה, אפילו לא בנוכחות הכבשים שלו. אבל השוק היה ריק והוא היה רחוק מארץ מולדתו, והוא בכה. הוא בכה כי אלוהים לא הוגן, וכי ככה אלוהים גומנל למי שמאמינים בחלומות שלהם.
כשהיו לי הכבשים שלי הייתי מאושר, וגרמתי אושר למי שהיה סביבי. אנשים ראו אותי בא וקיבלו את פני בברכה. אבל עכשיו אני בודד ואומלל. אני עומד להיות מר נפש ולחשוד בבני אדם, כי אדם אחד בגד בי. אני עומד שנוא את מי שמצא את האוצר שלו, כי אני לא מצאתי את שלי. ואני עומד להחזיק במעט שיש לי, כי אני קטן מכדי לחבוק את העולם..... אבל האבנים סיפרו לו שהזקן עדיין אתו, וזה נסך בו ביטחון. שוב הוא הביט סביבו על הכיכר הריקה, והרגיש פחות מיואש משהיה קודם. זה לא עולם זר: זה עולם חדש.
הרי זה בידיוק מה שתמיד רצה:להכיר עולמות חדשים. גם אם לא ימצא את הפירמידות, הנה כבר הגיע רחוק יותר מכל רועה אחר שהוא מכיר. הו, אילו רק ידעו כמה הדברים שונים רק מרחק שעתיים באנייה מהמקום שהם נמצאים בו, אמר בלבו. אף על פי שעולמו החדש הוא ברגע זה רק כיכר שוק ריקה, הרי הוא כבר ראה אותה שוקקת חיים ולעולם לא ישכח זאת. הוא נזכר בחרב. זה היה מחיר יקר תמורת התבוננות קצרה, אבל הוא באמת לא ראה מימיו דבר דומה לה. ופתאום הבין שהוא יכול להביט על העולם כקרבן מסכן של גנב, או כהרתפקן המחפש אוצר.
"אני הרתפקן המחפש אוצר, " אמר לעצמו לפני שנפלה עליו תרדמה"
===המדריך ללוחם האור===
| |||